הלווין הלבן הנצחי השתקף בבאר,
במלואו ניצב מבשר את האור.
עיגולו כה מושלם,
סביב כיפת חושך  כחול.
הלווין השלם יעלם מעט בכל לילה,
ייטרף בכיפת הכחול,
כמו היה אי אור השוקע.
וברגע נשתחרה הבאר,
הלווין נעלם בה.
חבוקים היינו כאשר הלווין נבלע בצל עולמנו,
היינו תפורים בכפות ידינו,
ועם עמוד הרוחות עמדנו אנחנו,
חסרי אונים אל מול האור הנעלם,
ועדרי עננים סתמו על הבאר את הסוף,
הסוף הארור שיבוא על השקט,
שיספוג בסלעים את מי הבאר
אליהם הבענו משאלת נצח.