הזמן עובר העולם כהרגלו ממשיך
אך מיהו האדם שאת חייו יפסיק

ויתן את דעתו לאילו שהיו ואינם

מה שקצת  אירוני בכל הסיפור הטראגי
שככל הדברים בעולם שלנו
האדם רק אחרי שהוא הולך מאיתנו--  מדברים בשבחו איזה בן אדם
טוב הוא היה ,שאלוהים לוקח רק את הטובים!?...
רק חבל שהכל מגלים על האדם רק אחרי שהוא לא איתנו בעולם

השאלה היא האם בכל זה אנו מאמינים?

החיים עוברים והשניות חולפות! כל רגע אנו קרובים יותר ברגע אל
סופינו,
מה שעצוב שאת אורך ימינו לעולם לא נידע- עד שננשום את נישמתינו
האחרונה על פני האדמה, אך אז יהיה מאוחר מדי...

האדם מהרגע שהוא נולד את הכל הוא מנסה באגרופו הקטן לתפוס
להשיג ולרכוש אך לנו יש גבול ולעולם - לא

אין דבר שיכול לנחם הורים שכולים שאיבדו את יקירם לנצח נצחים
למרבה האירוניה הדבר אמור היה להיות הפוך
הדבר הקשה ביותר בעולם זה לראות אמא שבוכה על קברו הטרי של בנה
במקרים אלו העולם לא כמנהגו נוהג