הם ישבו על הספסל המוכר, הספסל שנמצא בצד החיצוני של ביה"ס ליד
הגדר, הספסל בו הוא הזמין אותה לצאת, הספסל עליו הם התנשקו
בפעם הראשונה.
כל זה קרה לפני חמישה חודשים אבל לנדב זה נראה כמו יום, כול
שעה עם מורן נראתה לו כמו שנייה. הוא אהב אותה באמת ולכן היה
לו כול כך קשה כשהיא אמרה לו שהם צריכים לדבר, ע"פ הפנים שלה,
המבויישות וקצת עצובות הוא ידע שהכול נגמר.

הם הכירו כמו שהרבה זוגות מכירים, נדב ראה אותה במסיבה של מכר
משותף וביקש שיכירו ביניהם. הם דיברו כול המסיבה ואחריה מורן
נתנה לו את הטלפון שלה.
אחרי שבוע הוא כבר הזמין אותה לצאת, זה היה ערב קסום בשבילו,
אולי גם בשבילה, הם הלכו לסרט וכשהם יצאו היה ירח מלא, הם
התיישבו על הספסל, הוא חשב שזה מקום מאוד רומנטי , לא היה שום
בניין שהסתיר את השמיים ובאותו ליילה היו שמיים בהירים במיוחד
כך שכול הכוכבים נגלו לפניהם. הם דיברו קצת אבל הדיבורים היו
רק הכנה לרגע שבו שפתיהם ייפגשו...
בשבילו זה היה נפלא, לא נשיקה מביכה כמו שאומרים שנשיקות
ראשונות יכולות להיות, פשוטה וטובה.
היא אמרה לו שבליילה הזה היא הרגישה שיש ביניהם "קליק",הוא לא
ממש הבין מה זה אבל הוא החליט שעדיף פשוט להסכים.
קליק או לא קליק הוא היה מאוהב בה, היה משתגע אם לא היה רואה
אותה יום והיה באופוריה אחרי כול מפגש אתה.

היא לא הייתה הראשונה שלו אבל היא הייתה היחידה שגרמה לו
להרגיש ככה, כבר אחרי חודש יחד הוא כבר ראה אותם מתחתנים,
מולידים ילדים ומקימם משפחה, את כול העתיד שלהם הוא כבר בנה
אבל אחרי ארבעה חודשים הוא ראה איך הכול מתפורר.
זה התחיל במסיבה של שמרית, חברה של מורן, הם הגיעו ביחד והכול
היה בסדר עד שיניב נכנס לחדר עם מעיל העור שלו והקסדה ביד.
יניב הוא כול מה שנדב לא, הוא מסוכן, פרוע ובעיקר ספונטני. הוא
התקרב אליהם, נישק אותה בלחי ואמר לו שלום עם חיוך מלגלג.
נדב ראה איך מורן מתמוססת מכול מלה של יניב, מכול תנועה אבל
הוא שתק, הוא לא רצה להיראות קנאי או רכושני ויותר מכול הוא
פחד לאבד אותה.

מאז אותו יום כלום לא היה אותו דבר, זה לא קרה ביום ולא
ביומיים אבל הם התחילו להתרחק.
כשהם רק התחילו לצאת מורן הייתה מתקשרת בכול יום, הם היו מבלים
כול הפסקה ביחד, היו יוצאים יחד בכול יום שישי ואף פעם, אף פעם
לא היו משקרים אחד לשני.
בהתחלה זה התבטא בדברים הקטנים, היא הייתה שוכחת להתקשר והוא
לא היה אומר כלום,הוא חשב שהיא עסוקה, היא בילתה בהפסקה יותר
זמן עם החברות מאשר איתו והוא לא אמר כלום כי הוא חשב שפשוט
היא לא רוצה לנטוש אותן.
כול הדברים האלה היו חסרי משמעות, דברים קטנים שיכלו להתפרש
בכול צורה אבל שלושה שבועות אחרי המסיבה של שימרית הוא גילה
בפעם הראשונה שמורן שיקרה לו.
הם קבעו להיפגש למילקשייק אחה"צ אבל מורן ביטלה בטענה שהיא לא
מרגישה טוב ושהיא רוצה להישאר בבית, היא לא רצתה שהוא יבוא כדי
לא להדביק אותו.
נדב היה עצוב מזה שהוא לא ייראה אותה אבל זה לא היה כול כך
נורא בעיניו גם ככה הוא היה צריך ללכת לעשות קניות בסופר.
הוא ירד לסופר אחה"צ וכשעמד מול הכניסה לסופר הוא הסתובב, בלי
סיבה מיוחדת, ובצד השני של הכביש הוא ראה את מורן צוחקת עם
יניב כמו שהיא הייתה צוחקת פעם איתו ואז הם עלו על האופנוע
ונסעו.
הוא היה שבור, בקושי הצליח לאסוף את עצמו ולחזור הבייתה, קניות
הוא כבר לא עשה באותו יום.
בדיעבד הוא ידע שזו לא הפעם הראשונה שהיא שיקרה לו אבל באותו
רגע זה היה שוק אדיר.

ביום שאחרי זה קרה, היא ביקשה לדבר איתו.
הוא הקשיב כשהיא אמרה שאין ביניהם את מה שהיה, שזה לא הוא
ושהיא השתנתה והוא לא.
העיניים שלה שנדמה כאילו פזלו כל הזמן למקום אחר והפה שלה
שדיבר על התפוררות הקשר שלהם מעולם לא נראו רחוקים יותר.
הוא ידע שאין שום קשר בין הקשר שלהם לסיום שלו, הכול היה קשור
ביניב.
מה שמדהים הוא שהוא היה מוכן להשלים עם המצב שהיא יוצאת עם
יניב מאחורי הגב שלו.
יש שיגידו שזו אהבה, יש שיגידו תלות.

הוא רצה לירות בה, לדקור אותה, להכאיב לה כמו שהיא הכאיבה לו,
להרוס אותה כדי שאף אחד אחר לא יוכל להנות ממנה אבל בדרך
הצפויה, הלא ספונטנית שלו הוא פשט הלך משם, וראה איך היא הולכת
אל יניב...