תמונות, מחשבות
בתוך ראשי כמו כדורים עפות
זכרונות לפעמים זכרונות
את המודע מפוררות
לחתיכות קטנות קטנות
לעיתים הן דיי חדות
את הידיים לי חותכות
ואחרי שהן נוגעות
הצלקות לא מתאחות

דמעה מתנפצת וכלום לא נרטב
כול הנהדר את העולם עזב
לתוך המראות אני נשאב
ונזכר כמה שזה כאב

ואולי, הכול היה הזיות
חושב לפעמים אולי לא כדאי להיות
עוד אחד, מלא בשטויות
מחשבות של דכאון אותי עוטפות
ולעיתים כול כך קשות
כי את עולמי הן לא עוזבות
רק בשינה הן מתחמקות
אך בבוקר שוב חוזרות
הן כולן אכזריות
ולשאלה הקשה הן לא עונות

למה?