כשאתה זקן על מה אתה חושב?
באמת אני שואל על מה אתה חושב?

אשתי הזקנה, כמה אהבתיה פעם אתה יודע.
היינו יחד במקומות רבים
טיולים ליליים בגני העיר של פעם
נסיעה באוטובוס אל חוף הים
טוב מי יכל להרשות לעצמו מונית, שלא נדבר על אוטו
אויש כמה שהחיים שלכם קלים היום.
אתה מבין אותי בכלל?
אתה מבין על מה אני מדבר איתך ?

ילדיך היכן הם רחוק ממך ?
בטח כמו כולנו עוזבים את הקן ועם הזמן שוכחים להביט לאחור
אל אביך המזדקן, קושי הימים הולך ומתגבר בחלוף השנים
למה אתה בוכה?

תראה כשאתה זקן אתה חי ונושם בזכות העבר
אין יותר ממש למה לצפות
בכל זכרונות על זכרונות ערימות של זכרונות חלקן מאורגנות
מתוייקות וחלקן מושלכות בפינות אפילות וחשוכות
זכרונות ילדות, בנעורים, הגבר שהיית פעם נשים יפות ועגולות.
נזכר במשפחה ובילדיך שפעם מזמן ישבו על ברכיך ומלמלו כל מיני
ציוצים חסרי משמעות ופשר, בכל
בכל הדברי שהיו ואינם עוד.
תראה...

אני חושב שאולי שאני מבין.

אתה תבין
תראה לעיתם נזכר בהנאה מרובה צוחק ומאושר ממש ערגה והתרפקות של
שלווה בזכרונות העבר
אבל לרוב לרוב כשאתה זקן ונזכר אתה בוכה כי  עצוב
ולפעמים זה כואב כלכך בפנים בלב המציאות היא כאן ועכשיו
זכרונות על מה שהיה ונגמר ולא יהיה יותר, אתה מבין ? לא יהיה
יותר.
אני תוהה אחרי הכל האם היה שווה להגיע לכאן.
אם כל המאמץ היה כדאי להנות ולסבול לצחוק ולבכות
זה לא יחזור יותר, אתה מבין?
זה לא יחזור יותר.