זה היה בדיוק שחזרתי מחבר, הוא גר יחסית רחוק ממני,
ככה שהיה לי זמן לחשוב על כמה דברים.
רוב הדרך חשבתי על משהו שמרגיז אותי כבר הרבה זמן,
חשבתי לעצמי,"למה בני אדם מתאהבים?!".
למה אנחנו, בני האדם,נוטים להתאהב,
למה אנחנו נותנים לאדם כלשהו,
איזשהו כח על,
איזשהי יכולת לפגוע בנו,
לאכזב אותנו,לשחק איתנו,
ובאיזשהו שלב מרגישים שהחיים כבר לא בשליטתינו.


אז פסדר,אז אהבה זה באמת דבר יפה ורומנטי,
במיוחד עם שני הצדדים אוהבים,
אבל מה קורה אם רק צד אחד מתאהב?
למה הוא צריך לסבול?! מה הוא עשה שמגיע לו?!

אבל מה,אהבה זה דבר יפה,לא?!

ושתבינו,
את כל זה אנחנו נותנים לבן אדם אחר,שהוא בעצם בדיוק כמונו,
רק שעכשיו, לו יש כח על.
מי הם בכלל שהם ישחקו בנו?! מה יש להם שאין לנו?!
אז פסדר אז הם אולי נראים טוב,ומתלבשים יפה,
ומסדרים ת'שיער יפה, ויש להם הרבה חברים,
נו אז?!
זאת אשמתנו?! למה אנחנו צריכים לסבול מזה?!

ונגיד ש...
איזה בחורה התאהבה בך, וכרגע לך יש את הכח,
זה לא כל כך יזיז לך, כי לא כל כך אכפת לך,
ואם מודעות או בלי מודעות, עכשיו אתה זה שפוגע בה, אתה זה
שמשחק איתה, לא היא איתך,
ואתה אפילו לא התכוונת לפגוע בה,
אולי אתה בכלל לא רוצה לפגוע בה, אבל עצם העובדה שאתה חי פוגע
בה,
אז אין לך כל כך הרבה מה לעשות.
בסוף יוצא שאיזשהי בחורה נפגעה בגללך ואתה אפילו לא רצית לפגוע
בה,
ואולי זה ישמע מצחיק ולא הגיוני, אבל אף אחד לא אשם,
אף אחד מכם לא עשה משהו רע,
זאת סתם עוד איזה טעות של הלב שעלתה לשתי הצדדים בכאב.

ומה שהכי מרגיז בכל העניין,זה שזה בכלל לא תלוי בנו.
כי אחרי הכל אנחנו לא בוחרים את מי לאהוב זה פשוט קורה!
אולי ברוב המקרים התאהבנו במי שאנחנו רצינו,
ואולי גם בחלק מהמקרים גם השגנו את מי שאהבנו,
אבל אחרי הכל, שוב נתנו להם את הכח הזה,
הכח לפגוע בנו, הכח לשחק איתנו,כח על!



אם רק יכולנו לאהוב בלי להפגע,בלי לפגוע,
בלי להרגיש אשמים או מדוכאים,
בלי כל הכאב והסבל,
אם יכולנו להרגיש רק את האהבה...