איפה כאן השלישות? שאל רב"ט פלונטר, "יש לי צו הצבה",
גבריאל הביט בו בעיניים תוהות "עוד אחד היום אוהה אתם מגיעים
בקצב, תמשיך במסדרון בחדר השני", גבריאל החליק את ידו על זקנו
הארוך סגר את המגילה שהכילה את שמות הנקלטים החדשים נשא מבטו
מעלה ואמר לעצמו: אני מקווה שמספיק להיום עבדנו שעות נוספות
אני עייף.
פלונטר הלך לאן שהדריך אותו האדון הנכבד עם הזקן הארוך כשהוא
מנפנף בצו,  הוא דפק בדלת של החדר השני במסדרון כשהוא מבחין
בשלט התלוי במרכזה "נקלטים חדשים", קול ענה לו מבעד לדלת:
"תמתין אנחנו עסוקים", הקול נשמע טורדני כמו מרבית הקולות
הצורמים של פקידות השלישות ה"עסוקות" שמיבשות אותך  עד שהן
מועילות בטובן להניח את כוס הקפה להנמיך את הרדיו ולהתפנות
אליך חייל תוהה שרק רוצה לדעת לאן לעזאזל שולחים אותו מכאן,
פלונטר התרחק מהדלת והרהר לעצמו: היה ירי המ"מ צרח "זוז הצידה
יש לו נשק" ואז נשמעו קול יריות ועשן, פתאום חושך צעקות
פיצוצים "מה קרה לו", "קראו לחובש" החולצה נפתחה ואז כמו נהר
הבטן שלו גלשה החוצה, הקליע הקטן תפר אותו  טוב טוב מבפנים הוא
לא הספיק להרגיש כלום רק את הטעם המוזר של הדם, מין טעם תפל
כמו של התה המאולתר בארוחות הבוקר העלובות שהיו "חוטפים" לפני
יציאה למבצע, חוץ מהתה היה גם כיכר לחם עם גבינה לבנה ופרי,
הוא זוכר פתיחת אלונקה איך מרימים אותו והגב הכואב, אם נשאר
בכלל משהו מהגב שלו, היה לו גב לבן וחלק נטול שיערות לא כמו
הגב של שמעון זה שישן מיטה מעליו, נראה כאילו מתעטף בשמיכה
כפולה עם הגב השעיר שלו, נהגו לכנות אותו "דובי" בגלל "הפרווה"
שעטפה את גופו גם הצחוק העמוק שלו והצ'פחות הכבדות שהיה מוריד
לחברים הזכירו תנועות של דוב פרא מסוכן, שמעון היה אחלה חבר,
שמעון "דובי" החזיק את הצד הימני של האלונקה, או השמאלי כבר לא
זכר, רק את הנשימות הכבדות שלו זכר ואת הקריאות שלו לפרץ
החובש: "פרץ צא מההלם זה פלונטר הוא נפגע בוא תראה אותו", הדבר
האחרון שזכר זה את דלתות הרכב שנסגרו בטריקה ואת קולו של איציק
נהג האבירבולנס שואל: "לאן ליסוע איך יוצאים מפה", איציק הזה
לחוץ כמו טמפון, פלונטר נזכר איך שיחק איתו פעם שש בש כששמרו
יחד בש.ג הם הימרו על חמשה שקלים עלובים, איציק הפסיד ארבע
פעמים, סך הכל עשרים שקלים, הוא נכנס להסטריה כאילו הפסיד את
הבית, "מה אני אעשה עכשיו הלך לי כל הכסף לשקם כל מה שתכננתי
לקנות אחרי השמירה", כמובן שפלונטר ויתר לו במילא היה צריך
להלוות לו את הכסף הזה.
אחר כך פשוט היה חושך ואז הוא מוצא את עצמו עם הצו הזה ביד
ורגליו פוסעות כאילו מעצמן על רצפת המסדרון המבריקה, האוירה
במקום הזה סטרילית כמו בית חולים רק שכאן אין ריח ולא קולות,
השקט שולט בקנאות במקום הזה, פלונטר העיף מבט בצו שאחז בידו,
"רב"ט מנחם פלונטר נקרא להתייצב ב....", זה היה מטושטש מידי
הוא לא הצליח לקרוא מה כתוב שם ואז הקול הצורמני מבעד לדלת
נשמע  "אני מבקשת להכנס", פלונטר פתח את הדלת בעדינות והכניס
את ראשו לתוך החדר, פקידה מבוגרת ודקיקה ישבה שם כשהיא נשענת
על שולחן עמוס ניירות ומשקפיים קטנות עומדות על קצה אפה, "אתה
מנחם פלונטר", שאלה והישירה מבט לעבר הרב"ט הנבוך, "קדימה
להכנס תן לי את הצו שלך", פלונטר נכנס לחדר הלבן נראה כאילו
חלול ללא כל תמונה על הקירות הלבנים, הד קליל עטף את המילים
הצורמנים שהפקידה הזקנה הוציאה מפיה, "שב" ,נשמעה פקודה,
פלונטר התיישב במהירות כאילו אינסטינקט של פחד תקף אותו, היא
עלעלה במספר דפים פזורים על השולחן בחוסר סדר רציונלי,
"לבנון", שאלה את פלונטר, "לא", ענה לה בצורה חדה וברורה,
"פיגוע",  שאלה שוב, "לא", השיב לה בשנית, פלונטר חשב מספר
שניות הבין את כוונתה ואמר בלחישה: "ג'נין", הפקידה חפנה את
ראשה הקטן בין שתי ידיה הדקיקות, "ג'נין עוד לא קיבלנו על זה
עדכון תאלץ להמתין יש לי פה רשימה שמית ארוכה עוד לא סיימתי
לקלוט את החברה מלבנון, עד שאגיע אליכם מהשטחים יקח זמן תאלץ
להמתין מספר שנים", אמרה בנימה אדישה, "שנים", תמה פלונטר,"מה
את רוצה שאני אעשה פה שנים?", הפקידה הישירה עליו מבט הפעם
בצורה שונה נראה כאילו היא מרחמת עליו, את הצד הזה שלה לא
הספיק להכיר בתקופת שהותו הקצרה במחיצתה, "חמוד יש לך פה את כל
הזמן שבעולם כנס למיטה שלך אני אקרא לך עוד כמה שנים אני רק
פקידת שלישות יש לי הרבה חיילים לקלוט, כמו שאתה רואה אני כבר
זקנה וקשה לי לעמוד בקצב המטורף שהמפקדים שלך מאגף המבצעים
מכתיבים לי אלה מהממשלה עם החליפות היפות ופני הפוקר, עכשיו
תסלח לי עוד לא סיימתי לקלוט את כל החברה מלבנון עד שאגיע
לרשימה שלכם מהשטחים יקח זמן תאלץ לישון כמה שנים, גם ככה אין
משהו חוץ מזה לעשות פה, ודרך אגב עם החברה בכניסה שכחו לעדכן
אותך, נהרגת אתה מת עכשיו אתה מבין".
פניו של פלונטר נעשו חיורים הוא החל לרעוד, משפט מגומגם נפלט
מפיו: "אפילו לא נפרדתי מההורים", גיחוך קל של לגלוג עלה בפני
הפקידה המקומטת, "חמוד פה זה לא בקו"ם לכאן לא מגיעים עם
ההורים".