|
פעם היה ילד בן שנה שהיה אוכל לכם מהיום שבו נולד.
גם בהיותו בגיל ינקות, ינק מאמו לחם.
הוא היה הולך ללונה פארק ומזמין 10 קילו של לחמניה בפיתה
בלאפה,
אותו היה אוכל ברכבות הרים. הוא היה מקיא ללא הרף
בלופם והוא אף פעם לא הבין למה הקיא נמרח לו על הפנים.
יום אחד הוא שדד את מאפיית 'ודש' כשהיה בן שנתיים.
הוא מת ממנת יתר של לחם ונקבר בבית לחם.
ברצוני לצין שלכל אחד מסיפורי הטרילוגיה הזו אין שום משמעות
'אומנותית' עבורי. אלו הם סיפורי נונסנס מפגרים שאני אישית
מוצא אותם מצחיקים עד עלפון עד עצם היום הזה. |
|
|
אני לא נעשית
צעירה יותר, אבל
הניסיון המיני
שלי גדל.
(נוי-נוי מעדיפה
תמיד להסתכל על
החצי הכוס
המלאה) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.