עכשיו אני עיוור ורואה הכל
מוכה פיכחון ונהנה מלסבול
מתרחק מפתרונות, מתמכר לעצבות
ממשיך לחיות, אך לא איכפת לי למות
עכשיו אני טועה, וצודק כל כך
לא משנה אם לבד, לא משנה אם איתך
מאבד כל רצון, והופך לי לצל
העולם כה עלוב, וגם המוות עצל
עכשיו אני לבד, ומוקף אנשים
יום וליל מתעסקים בי, ותוך כדי מתרחקים
למדתי שמהיום אני מפסיק להיקשר
ומבטל עשרים שנות קיום מבלי להצטער
עכשיו אני אדיש, ואיכפת לי מתמיד
מנסה כל פיסת רגישות להשמיד
הקיום בוגדני, כל האנשים משקרים
ועוד העזתם ללמד אותי שיש ערכים
עכשיו אני עייף, והכי עירני
אף אחד פה יותר לא יידע מי אני
גם המוות סתמי, אז בינתיים נשאר
זה כבר לא משנה אם בשר או עפר
ועכשיו אני עצוב, ובכלל לא שמח
נורא נוח לחשוב שאני הולך ובורח
גם הכי קל לשנוא אותי, זה עניין של בחירה
יום יבוא ותבינו, לא היתה לי ברירה |
