אהובי בארץ צפונית שהה
מגדל עמום ביער ירוק לו היה.
והרחק הרחק נראו החול,
והמשק האפור של הנחשול,
מבין ענפי היער הטוויים.

ודרך לילות הקיץ הזהובים,
מתה לה השקיעה לאט לאט.
ועדרי צבאים מסתוריים בגוונים לבנים כסופים,
עברו דרך היער האפרורי בלהט
ונמלטו לפני בוא היום כרוחות רפאים.

לעיתים קרובות בחודש ההוא הבטנו בלבנה
עצומה בלובנה מעל חורש ופריחה.
וכבחודש יוני, קטנה בדעיכה,
עד לרגע בו בקרב נופלת רוחה.
היא נפלה ובערה בתוך פרא הזריחה.

אם את הטירה האפורה מקיף עוד
ירוק היער איני יודעת.
אם מבין הענפים עדיין, זה סוד.
הצבאים הלבנים נעלמים טרם השמש זורחת.
מעל אהובי ירוק הוא העשב,
קפוא ליבו מאדמה ורגב.
ליבו דומם כאדמה ורגב.