כל יום שעוברת משקיעה לשחרית
לא נותן לי לשכוח נצורות
ולפתע בקצה מבטי ההיית?
או חלמתי בעיניים פקוחות?
בנתיבי דמיוני נסחף ושוקע
בבריכת צל ומים מרים
ואוזניי העקשות לא נותנות לי לשמוע
מסרב להקשיב לדברי אחרים
מהי אמת ומה שקר הוא סוד
דעתי היא אחת ולבי אחר
לא אוכל להנצל עוד
להשתגע או להשבר
לא תדעי תחושותי הקשות
דמעותיי כטיפות בים
והלב עייף, העיניים יבשות
ונוהג מנהגו העולם
ואורח עובר ושואל לשלומי
פי נפתח ונשאר אילם
מקהלת הקולות בתוכי ואני
בצרחות מנצח עליהם
ועובר ושואל גם הזמן
עד מתי יעבור הוא ולא ארפא
ושוב מתעטפת סביבי השתיקה
ואני, גם אני, פי לא אפצה |
