צלצול של טלפון מעיר אותו משינה כבדה. אמו על הקו מזכירה שמחר
יום הולדתו ואומרת שאולי
הוא יבוא קצת כי מזמן הוא לא היה... הוא מביט מהחלון אל הרחוב
ורואה ענני נוצה לבנים נספגים בשקיעה המדממת. מציץ בשעון שעל
הקיר ומנסה לחשב כמה זמן ישן אך האפלולית בחדר מפריעה לו לראות
בברור את השעה.
לפתע נשמעת נקישה רכה בדלת. הוא ניגש לפתוח ונזכר.
בחדר המדרגות עומד חייל במדים ושואל נבוך ''זה אתה? כתבתי לך
וקבענו להפגש היום. ''
''כן כן, בוא תכנס.'' הוא משיב, ''פשוט נרדמתי ורק עכשיו
התעוררתי.''
החייל אומר שגם הוא ישן קצת באוטובוס ומספר על פיגוע בצומת
גולני. קומתו לא גבוהה, עורפו מסופר למשעי וממצחו נופלים
תלתלים חומים.
עיניו משוטטות על גופו של החייל והוא חוקר ''עכשיו אתה בא
מהבסיס. רוצה להתקלח,לשתות, לאכול משהו?''
''לא, אני בסדר'', משיב החייל, ''רק קצת עייף ...''
אז כדאי שתישן הוא אומר, שולח יד ומתחיל להתיר את כפתורי חולצת
החאקי.
גופו של החייל חלק ובוהק ובין רגע גם מכנסיו נושרים ממנו והוא
שרוע על המיטה.
''אני חדש בקטע...'' החייל לוחש בביישנות.
''כן, אתה מתנת היומולדת'', הוא לוחש באזנו של החייל וצולל אל
גופו, עמוק אל תוך החושך.