פרולוג
(הוראות בימוי: הקהל רואה את בת-אל דרך מראה מורמת, לעתים רואה
לעתים לא, בהתאם למיקומם של הצופה ובת-אל, קולה מגיע באמצעות
רמקולים מכמה כיוונים של האולם, אשליה של נוכחות מרחפת בחלל,
לא רק על הבמה)
הו בני האדם, כמה מצחיקים וכמה אומללים אתם במרוץ חייכם
המגוחך. יום יום מביטה אני בכם מתרוצצים במחול מטורף אחרי
זנבכם. מחפשים משמעויות קטנות, עיוורים מלראות את האמת
הגדולה. לילה לילה אני צופה בכם מתחבטים בין סדיניכם,
מתפתלים בניסיון נואש לפרק ברגע קטן של סיפוק את הפחד המקנן
בכם ולא נותן לכם מנוח. הו כמה מרחמת אני עליכם בני האדם.
מתנה נפלאה קיבלתם, חיים בעולם מופלא, ואתם מבלים אותם בריצה
לקראת סופם כשהאישיות שלכם אותה קידשתם משמשת לכם ככיסוי
עיניים עד מתי בני האדם? (פאוזה) הנה אדם מביט למעלה
בתחינה(פאוזה) רואה שמיים, פה ענן שותק, שם ברווז.
(פאוזה)וכבר הוא משיב מבטו אל העפר. אתמול הוא היה ילד, וקרא
אל אבי, אלוהים אמר תן לי סימן. וגם אז היו הענן והברווז. אם
תיתן לי סימן אמר, אאמין בך תמיד, אבל הענן שתק והברווז
המשיך הלאה והילד הביט באדמה. ומחר ישכב על ערש דווי ולפני
שישיב את נשמתו לאבי, יביט במבט אחרון למעלה וישאל; אלוהים,
מה עכשיו? ודומיית הענן תמלא את החדר, והאדם יעצום את עיניו.
ולאחר שישוב אל העפר ממנו לוקח ויצא לקראת בוראו, יגלה את
שהיה כה נחוץ לו בחייו. כמה הייתי רוצה לרדת ולגלות לכם את
שכל כך רציתם לדעת. כי אז תזכו סוף סוף לאושר המרגיע והשלוה
לה אתם מייחלים. הן כשברא אתכם אבי רצה הרי שתהיו
מאושרים. בגן עדן שם אתכם, לשלוט בשאר החיות אבל אתם מהפרי
האסור רציתם, ועל כך שילמתם בחיי עמל ואלמוניות. (כלפי מעלה)
אבא? עד מתי ישלמו על החטא? תן לי וארד אליהם ואתן להם את
המנוחה. תן לי ואעזור להם, הן לא שמעת את צעקתם? (פאוזה)
יודעת אני שפסה תקוותך מבני האדם, וכבר ניסית כמה פעמים
לכוון את דרכם. אבל חלפו עוד אלפיים שנה, ואבא, אני כל כך
אוהבת אותם. תן לי גוף אבא, הכנס אותי לעולם. הם יקשיבו לי,
הם זקוקים לאמת. אתן להם אותה והם יעבירו אותה מאב לבן. הן
אותך הם מגשימים. מדוע שלא יעשו זאת באהבה? הרשה לי לתת להם את
האושר, הנח לי לתת להם סיבה. (פאוזה) תודה אבי, לא תתחרט על
טוב לבך. אני יודעת שהם יבינו. (פאוזה) אני באה אליכם בני
האדם.
מערכה 1
(האור במראה מתעמעם לאט, כשהוא חוזר ונדלק נראית בת-אל במקום
בו הייתה המראה ומתגשמת בריקוד, ממששת את גופה)
גוף. סוף סוף גוף. מגע. כמה חלק המגע ביד. כמה נעים המגע
בגוף. (פאוזה) חלק? נעים? בזה כל העניין? הכל חייכם מלווים
בהנאה של המגע? זו הסיבה שכל כך קידשתם את גופכם? (מלטפת את
פניהה, את עינה, בתוכה, צועקת) כואב (בהיסוס מקרבת אצבע לעין
ומנסה לגעת, מוותרת) לא טוב הכאב. מפחיד. פחד? כל חייכם
אתם פוחדים ממגע? נהנים ופוחדים מאותו הדבר עצמו? (מלטפת
את גופה) נעים. כשהייתי למעלה ידעתי אושר, חמלה, אהבה, חשתי
את הרגשות השלמים שאתם כל כך מבקשים כל חייכם, אבל מעולם
לא הרגשתי הנאה או צמרמורת או תענוג של מגע, מעודי לא
ידעתי מהוא ליטוף או איך מרגיש חלק וכמה נעימה יד עדינה.
(מביטה בידה) הזהו הכלי לעינויים ולתענוגות? (מביטה מעבר
לידה רואה אדם הולך, עוקבת אחריו במבטה,משיבה מהר את מבטה
רואה עוד אדם עוקבת אחריו משיבה שובלאדם הראשון ושוב לשני
ולאחוריה ולקדימה ולכל הכיווניםמסתובבת סמיב עצמה עד שמקבלת
סחרחורת ונופלת מביטהברצפה נוגעת ברצפה מביטה למעלה ושוב
לצדדים בלחץ) אינני יכולה, כשהייתי למעלה ראיתי הכל. עכשיו אני
רואה פיסות. כל העולם סביבי ואני רואה רק את שמול עיני
קרוב. מה מאחורי? (מסתובבת) מה עכשיו? יש לי רק את עיני.
ומה הן נותנות לי? רמז אומלל. כל כך הרבה מסביב ואת הכל
אני מפסידה.(מביטה מסביב) אינני יכולה (עוצמת את עיניהה)
ועכשיו אין כלום. אינכם קיימים. רק זיכרונכם קיים. אם אעצום
את עיני מספיק זמן גם זיכרונכם יעלם ואשאר רק אני. אני
ואבי. (פוקחת את עיניה בפתאומיות) אבוי, אינכם רואים את
אבי. מה הפלא ששכחתם את האמת הגדולה והשמימית כשאינכם רואים
אף את האמת הקטנה שמאחוריכם? (קמה) אבל אני רואה. אני רואה
אותה בכולכם, ואני אראה אותה לכם. אני אזכיר לכם את ששכחתם
ובכוח זיכרונכם תחיו את שעיניכם הקטנות לא תוכלנה לראות.
כן, בשליחות באתי אליכם. למענכם אני פה ובקיומי פה
בניכם אני נושאת עמי הבטחה. גוף נתן לי אבי, גוף נאה וחזק
שיעמוד זקוף בעולמכם. והבנה יש בי, ורצון עז לשתף אתכם בה.
ואמונה יש בלבי, ומאחורי עומד אבי. לא לחינם באתי לעולם,
נולדתי לשנות. אני אפקח את עיניכם. אני אתן לכם סיבה טובה
יותר לחיות. (מחייכת, נוגעת בפניה) אני מחייכת. (מביטה
בחיוך סביבה) הם מחייכים אלי. (מחייכת לעוברים ושבים) הם
אוהבים אותי (לאנשים) גם אני אוהבת אתכם. אתם שומעים? אני
אוהבת אתכם. (לעצמה) הם שומעים אותי. סוף סוף הם שומעים
אותי. לא עוד קריאות ללבם ללא תגובה וללא תוצאות, הם שומעים
את קולי. אני יכולה להגיד להם את דברי. (לאנשים) האזינו בני
אדם נפלאים, הקשיבו לדברי ואני אלמד אתכם את הדרך אל האושר.
(מוסיקה חלשה מאד שמתגברת לאט לאט עד סוף הקטע) לי האמת שאתם
מחפשים, בואו אלי ואראה לכם את אלוהים. כן בואו אלי, בואו
בהמוניכם, הצטופפו פה סביבי ואתן לכם את דבר ה'. לא, אל
תפתחו את ארנקיכם, פיתחו לי את לבכם. אינני רוצה דבר, אני פה
כדי לתת. את אלוהים הבטחתי להראות והרי הוא לפניכם. לא אל
תביטו למעלה, חפשו בתוך נפשכם. כן, אלוהים הוא בכם, מכם הוא
מורכב. הוא נימצא בכולכם. אל תחפשו אותו מחוץ לעולם, אלוהים
הוא העובדה שהעולם הזה קיים. והקשיבו בני אדם, תפקיד מיוחד
נתן לכם. גופו של אלוהים אתם. בראשית ברא אלוהים את השמים
ואת הארץ ואחר כך את בעלי החיים, וירא אלוהים כי טוב. ויאמר
אלוהים נעשה אדם בצלמינו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים
ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרומש על הארץ. ויברא אלוהים את
האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם. אתכם
ברא להיות לו דמות. גופכם זה גופו של הבורא האחד. מה
לאלוהים עולם כשהוא עצמו רוח? כיצד יתהלך בגנו, כיצד יאחז
ואין לו יד? איך ימשול בחיה ובבהמה וברמש ובדגה ובכל אשר
ברא? באמצעותכם חי אלוהים את העולם. אתם נתתם לו גוף והוא נתן
לכם נשמה. דרך נחיריכם מריח ה' את הפרחים בגנו, דרככם הוא
מתענג על יצירתו. אבל אתם רצים, סובבים סביב עצמכם בעולמכם
הפרטי. מדוע לא תעצרו ותיהנו מסביבתכם? שלוותכם היא הרי
שלוותו של אלוהים. הביטו זה בזה, שלבו ידיים. אחים אתם,
שותפים למטרה. אשריכם הלא תלוי באושר ילדיכם. גם אשרו של
אלוהים גלום באושר ילדיו. הרגישו זה את זה עצמו את העיניים.
(אורות לאט כבים) תנו לצליליו של אלוהים לחלחל. התענגו על
המוסיקה, לא לחינם היא קיימת. ה' נתן לכם אוזניים. תנו לו את
הנאתכם! (המוזיקה במלוא עוצמתה)
מערכה 2
(מוסיקה נפסקת) אבי (במה חשוכה פרט לאלומת אור עלבת-אל
כורעת, מדברת קצת כמו ילדה קטנה ומתרגשת שמספרת לאבא איזה
כיף לה) אבי, צדקתי, בני האדם באמת נבוכים. הם מקשיבים לי, הם
רוצים לדעת. הם מאמינים בי שאני אתן להם תשובות. ויש אדם,
קוראים לו יהודה, הוא מארגן לי במות לדבר מעליהן. והמאמינים
פשוט זורמים, יהודה הוא המאמין הגדול ביותר שלי, וכשאני
נואמת, אני רואה איך הם שותים את דברי. והפנים שלהם צמאות
לדעת. הם באמת רוצים לשמוע, וקל להם להאמין. ואני מלמדת
אותם, אני מספרת להם כל מה שאני יודעת. והם מקבלים את
דברי, וצועקים אותם ברחובות. אבל אני חושבת שבינתיים קצת קשה
להם ליישם את מה שהם יודעים. ולמדתי כל כך הרבה דברים על בני
האדם. כשהם צוחקים, זה קרה גם לי, הם מרגישים משהוא
שמזכיר אושר. כשטוב להם הם צוחקים הרבה וכשהם צוחקים הרבה
נהיה להם טוב. וזה מוזר, הצחוק בא מהבטן, וזה מזיז את הפנים,
ומין קול יוצא כאילו בכוח . בעצם הגוף צוחק אבל זה קצת עושה
אותם מאושרים. בשבוע הבא אני מופיעה בטלוויזיה בתוכנית אירוח,
בני האדם אוהבים את זה, יש לזה המון צופים. כל המדינה תקשיב
לי. אני באמת מרגישה על הגל. יהודה סידר את זה. הוא, איך
קוראים לזה? האמרגן שלי. הוא דואג לי פה והוא מבין אותי. ואני
יודעת שאני חשובה לו. ואתה יודע מה? אני אוהבת את כל בני אדם
אבל נראה לי שאיכפת לי ממנו יותר מהאחרים. וגיליתי עוד
משהוא על בני האדם. הם כל הזמן מנסים להרשים. אני חושבת
שהם פשוט רוצים שיאהבו אותם. לא נורא אני עוד אלמד אותם
לאהוב בלי תנאים אחד את השני. אני אצליח אני יודעת את זה.
כל עוד אתה איתי, אני יודעת שאני על הדרך הנכונה. ואתה
איתי. אני מרגישה אותך בתוכי, הנוכחות שלך באה איתי לכל
מקום ואני מרגישה שאתה מביט בי ומדריך אותי בדרכי. אני אקשר
אבא, בינך לבני האדם, אני אשבור את המחיצה שקמה ביניכם.
אנחנו נצליח אני ואתה. אני אדבר ואתה תהיה מאחורי.
מערכה 3 (2)
(הפיכת הקהל בתיאטרון לקהל טלויזיה. קול של מנחה ידוע)
ואת האורחת הבאה שלנו כולכם כבר מכירים. מזכירים אותה בכל
שיחה, שומעים אותה בכל מקום, קוראים את דבריה על כל קיר שני.
גבירותיי ורבותיי. בת-אל. (שלט מואר עליו כתוב מחיאות
כפיים כמו בטלוויזיה זרקורים על בת אל נכנסת). ערב טוב.
תודה. תודה. גם אני אוהבת אתכם תודה. (מביטה אל הקהל) אתם
יודעים למה? כי אתם ילדיו של אלוהים. (שלט מחיאות כפיים)
תודה. אני מאוד שמחה להיות פה. אתם יודעים, אני כל הזמן
פוגשת אנשים שמאוד רוצים ומאוד משתדלים, אבל בכל זאת לא
מצליחים להיות מאושרים. והיום אני רוצה לדבר אליהם. אני
יודעת שזה קשה, אבל כל מה שאתם צריכים זה אומץ ואמונה. כל
הזמן חשבתי, מה אני אעשה כדי לעזור לכם? מה אומר כדי להקל
עליכם את המאמץ? בסוף החלטתי שהיום, לשם שינוי, אני לא אנאם
אלא אשיר. ואתם הקהל באולפן. אני רוצה שתצטרפו אלי בפזמון
החוזר. (המוסיקה מתחילה ובת-אל מדברת כשהמנגינה ברקע) השיר
הזה מוקדש לכל אלה ביניכם שקשה להם, לכל אלה שלא מצליחים,
לכל אלה שפוחדים... (מתחילה לשיר, הבית קצת איטי ומזכיר בלחן
שלו תפילה והפזמון החוזר יותר זורם ומאוד סוחף)
נולדנו חסרי ישע
לתוך עולם גדול ומאים
אבל אם נשים מבטחינו באל
וניתן לו את צעדינו לכוון
פזמון חוזר:
אז לא נפחד ונישיר מבט
אלוהים מלמעלה ייתן לנו יד
ונצעד. נצעד אל האור
ותמיד. תמיד נזכור
שלא נפחד ונישיר... (אחרי פעמיים גורמת לקהל באולם לשיר
אתה את הפזמון כמה פעמים כשהיא מאלתרת ברקע עם המילים של
הבית, מהסה עם הידיים את הקהל, שרה לבד את הפיזמון בצורה
מסיימת, קדה קידה, שלט מחיאות כפיים) תודה רבה. תודה רבה.
(קידה) אני אוהבת אתכם, וגם אבי תודה. (יוצאת)
מערכה 4
(במה עמומה בת-אל כורעת) אבי (פאוזה) אבי (פאוזה) ענה לי אבי
(פאוזה) יש לי דבר מה חשוב לספר לך אבי. הבנתי את בני האדם.
הבנתי את המצוקה בה הם חיים. הם רוצים לשרת אותך, הם אוהבים
אותך אבי. אבל יש להם עוד אדון, ולו יש דרישות אחרות. והוא
תובעני אף יותר ממך, וגם הוא מציע להם הגשמה וסיפוקים.
(פאוזה) אתמול, אחרי ההופעה בטלוויזיה, יהודה לקח אותי
למסיבה לכבודי. הרמנו כוסית לכבודך, ואבא, כמעט שחזרתי
לרחף. וכולם שמחו והיה לי כיף. ואחר כך יהודה לקח אותי הביתה
ושם ישבנו ודיברנו והיינו כל כך קרובים. אני לא כל כך זוכרת
על מה דיברנו, אני יותר זוכרת את הצלילים. הרגשתי שאני טובעת
בתוך עיניו והמילים ליטפו אותי וחגו סביבי, והחדר נעלם ואני
הייתי תלויה באוויר. וצפנו לנו בחלל ועם כל מילה היינו יותר
קרובים והגוף שלי נמשך אליו. רציתי להתאחד אתו, ומשהוא בתוכי
כאילו התכווץ ורצה לפרוץ לי את החזה ולעטוף אותו ולהכניס
אותו לתוכי. ואז הוא נגע בי, וכל מה שהיה מרוכז בי כאילו זרם
מתוכי אל תוך כף ידו, פתאום הייתה לי סחרחורת והרגשתי שהגוף
שלי מאבד את יציבותו ונצמדתי אליו, ואז התנשקנו והרגשתי
שאני נשאבת לתוכו והוא עטף אותי בידיו ואני ספגתי אותו אלי
וכשנשכבנו הרגשתי את המשקל שלו. ואז פקחתי את עיני והבטתי
למעלה וידעתי שאתה מביט בי, ונמשכתי אליך אבא ואהבתי אותך כמו
תמיד, אבל יותר נמשכתי אל יהודה, אתה היית בחוץ ואת יהודה
רציתי בתוכי. והוא ניכנס ופתאום הייתי רק גוף, ולא רציתי
שום דבר אחר בעולם, רק אני ויהודה, ואותך שכחתי אבי. הזמן
נעלם גם העולם שמסביבי, נותרנו רק הגוף שלי ויהודה אהובי.
והיה לי כל כך טוב ורק רציתי עוד ועוד, וכל התחושות שבגופי
התרכזו לאט לאט לנקודה אחת, לתחושה אחת חזקה שהלכה
והתמקדה והתגברה וטיפסה לגבהים שלא יכולתי לנחש, וכל רגע היה
נראה לי שהנה כבר השיא שמעבר לו אני אתפרק, וכל גופי כאילו
התכווץ ולא היו לי מחשבות, כבר לא הייתי אפילו אני. הייתה
רק הנקודה שהמשיכה לטפס. וכבר כמעט שלא יכולתי יותר וכבר
צעקתי מעונג וכאב ופתאום הגעתי לנקודה שממנה אין יותר,
והתפוצצתי. וכל האנרגיה שנאספה מכל איברי, התפזרה לכל עבר
בפיצוץ ונמוגה בחלל (פאוזה) גופי נותר שרוע שם על הרצפה,
כבד וחסר רוח חיים. לא יכולתי להזיז אף איבר וגם לא רציתי.
מוחי כאילו התרוקן גם הוא, היה נראה לי כאילו אשכב שם
מרוקנת וללא ניע לנצח. יהודה כבר לא היה מעלי אבל ידעתי
שהוא שוכב שם לידי. אני לא יודעת למה אבל פתאום התחלתי לבכות.
יהודה שם עלי את ידו אבל זה לא עשה לי כלום, היד שלו הייתה
זרה לי. הרגשתי כל כך לבד. גם אתה היית שם, וגם אתה היית
רחוק. ידעתי שאתה מאוכזב ממני, רציתי שתמלא אותי כמו תמיד אבל
נשארתי מרוקנת. נשארתי בודדה. רגע לפני כן לא רציתי שום
דבר אחר בעולם, ופתאום לא הבנתי למה? רגע לפני כן יהודה
היה הדבר החשוב ביותר בעולם, ופתאום רציתי שהוא יעלם. רציתי
שכל הערב הזה יעלם, שכל חיי על האדמה הזאת ייעלמו ואני אהיה
שוב אתך למעלה. רציתי להינתק מהגוף הזה ולהתרומם, רציתי
שתאסוף אותי אליך. וכבר פשטתי את זרועותיי, אבל הן היו
כבדות כל כך וצנחו מטה כאילו היו רכושה של האדמה, וזו לא
הרשתה לי להינתק ממנה. (פאוזה) אתה היית שם למעלה, ואני
הייתי פה למטה, והגוף הזה שלי עמד בנינו. (פאוזה) ואז
הבנתי אבא, אז הבנתי את הבעיה האמיתית של בני האדם. הם
באמת אוהבים אותך אבא, והם רוצים לשרת אותך. אבל גם לאדמה יש
דרישות, וגם אותה הם צריכים לרצות. אתה נתת להם את נפשם
אבל גופם שייך לאדמה. וזו שולטת עליהם בכל רגע בחייהם. והיא
לא דורשת היא לוקחת, כל מה שהיא רוצה. ולא משנה כמה יאהבו
אותך, ואתה הרי יודע כמה אני אוהבת אותך, צו האדמה הוא צו
שלברזל. הן ידעת אבא, אם אין קמח אין תורה. ובני האדם
המסכנים נקרעים באמצע ביניכם, בין שני אדונים עם רצונות
מנוגדים. אתה מצווה והם מנסים, אבל האדמה תובעת והם נכנעים.
זה מאות בשנים שאתה נותן להם חוקים והם חוזרים ושוברים אותם
כאילו בזדון. רק אתמול גיליתי שהם לא אשמים. איך יכולנו לדעת
שיש להם עוד אדון? נתת להם גוף להתהלך בגנך אבל לגוף הזה יש
רצונות עצמאיים. איך יכולת לדעת? והלא תמיד היית רוח. הם
רוצים לציית, הם פשוט לא יכולים. (פאוזה) עכשיו אנחנו יודעים
מה חוצץ ביניכם מאז ומעולם. תן לי ואתן להם חוקים חדשים.
ואז תשיב אותי אליך אל מקומי האמיתי, וביחד נביט בבני אדם
מאושרים. (פאוזה) תן לי את חוקיך אבא. (מחכה לתשובה)תן לי
ואגשים סוף סוף את ייעודי פה. (פאוזה) ענה לי אבא. (פאוזה)
למה אתה לא עונה לי אבא? אתה כועס עלי? הלא הסברתי לך שלא
הייתה לי ברירה. זה פשוט הגוף שציוה עלי. אמרתי לך שלגוף יש
רצונות משלו. לא הייתה לי שום ברירה. הרי הסברתי לך. תגיד
משהוא אבא. תכעס עלי הענש אותי רק תגיד לי משהוא. לא יכולתי
להתנגד. פשוט הגוף רצה ואני לא יכולתי להתנגד. אל תעזוב אותי
פה אבא מהאני אעשה בלעדיך? אני מצטערת שאכזבתי אותך אני מבקשת
סליחה אל תנטוש אותי פה בעולם הזה. תגיד לי מה אתה רוצה
שאני אעשה. שאבקש מחילה? אני מבקשת. שאכפר על החטא? רק
תגיד לי איך, אני אעשה כל מה שתגיד, אני אחיה חיים של סבל, רק
תגיד לי שאתה רוצה את זה. אני מצטערת אבא ואני לא אעשה את זה
שוב לעולם. אני מבטיחה, כל חיי על האדמה הזאת. רק אותך אני
אדע. רק אותך אני אוהב רק תגיד משהוא. תן לי איזה סימן. אתה
לא יכול להשאיר אותי פה בלי לדעת אם אתה בכלל שומע. אני
צריכה לדעת מה. אבא. אבא. (צועקת) אבא. אני זקוקה לך אבא,
אחרת אני פה לבד. (בבכי) מה אני צריכה לעשות כדי שתענה לי? לא
הייתה לי ברירה, זה פשוט שהגוף, אני בסך הכל בן אדם, ניסיתי
אבל הגוף, ואני פה בכלל בשבילך, איך יכולתי לדעת שהגוף..?
אני בסך הכל בן אדם.. אתה מתכוון לענות לי? אבא, אתה שם?
אבא. (מכסה את פניה ובוכה)(פאוזה) (מרימה את פניה, אור במה
מתבהר ומתחזק קמה, עמידה נחושה, בדמעות חנוקות) זה תמיד
הסיפור, נכון אבא? בני אדם נלחמים בעצמם כדי לרצות אותך,
נכשלים ואתה מפנה להם את גבך. עוד מאז אדם וחווה זה תמיד אותו
הסיפור, נכון אבא? שמת אותם בגן עדן שבראת והרשית להם לאכול
מהכל, אבל את עץ הדעת לא אתה נטעת, אותו הצמיחה האדמה. ועץ
הדעת תמיד עומד שם. נכון? למה לא הרשית להם לטעום ממנו? כי גם
אתה לא יכול? וכשאכלו אדם וחווה את התפוח האסור גילו פתאום
משהוא שאתה אף פעם לא תדע. מה קרה אז אבא? נבהלת? פחדת
שיעשו דברים שלא תבין? זו הסיבה שגירשת אותם מגנך? הם היו
ילדיך אבא, איך יכולת להפקיר אותם לעבוד כל ימיהם את האדמה?
ואדם כבר מת וגם חוה. אבל העולם הזה מלא בצאצאיהם ולכל אחד
מהם הפנית את גבך. אז למה בכלל המשכת לתת להם חוקים? למה לא
נתת להם לשכוח אותך וזהו? זו הנקמה שלך? אתה נהנה לראות אותם
זוחלים על האדמה ומתרפסים? שעד סוף כל הדורות יזכרו שהם
חוטאים? שרעם שתיקתך יהדהד לנצח באוזניהם ועד סוף ימיהם
יבכו את היום בו אכזבו אותך ודרכיכם נפרדו לעולמים? עזוב
אותם לנפשם אבא, נקמת את נקמתך הם כבר אף פעם לא יהיו
מאושרים. גזרת עליהם חיים על האדמה הזאת, תן להם לפחות
להעביר אותם בשקט. יש להם מספיק דאגות בעולם הזה, מיום
הולדתם הם נלחמים על חייהם. מדוע הם צריכים להילחם גם
בעצמם? הם הרי כבר הפסידו בקרב. האדמה תמיד תשלוט בהם ואתה
אף פעם לא תסלח. (פאוזה) אני צודקת אבא? (פאוזה) אתה עדיין
לא עונה. אתה גם לא תענה. השתיקה הזאת תמיד תעמוד פה, אתה
מתמיד בה כבר אלפי שנים. וכשאתה כבר משמיע את קולך באמצעות
אנשים כמוני, זה כדי שתוכל להמשיך בנקמתך, אתה לא תוותר
לבני האדם המסכנים. והם ימשיכו להתפתל לפניך, הם ימשיכו
לחשוב שהם האשמים. ולנצח ימשיכו להילחם בטבעם כדי לרצות אל
נקמן ואכזרי. לא עוד אבא, לא עוד ייסורי מצפון ותחנונים.
אני אומר להם את האמת הם מקשיבים לי, שכחת? אני אספר להם
למי הם מתפללים(פאוזה) היה שלום אבי, תמיד אזכור שבחכך היה
לי חם ונעים. תמיד אוהב אותך ואולי עוד ניפגש שם למעלה ביום
מן הימים. אבל בעולם הזה הפנית לי את גבך ועכשיו זו אני
שאפנה לך את גבי
מערכה 5
(בת אל עומדת מעל דוכן נואמים. עמידה ומראה יותר חייתי יצרי
נשי . טון יותר תקיף בטוח )
הקשיבו בני אדם ותקשיבו טוב, כי הנאום שלי היום יהיה שונה.
אני לא הולכת ללמד אתכם איך להיות מאושרים יותר וגם לא להיות
טובים. אני לא אספר לכם שאלוהים אוהב אתכם וגם לא אומר לכם
לאהוב את אלוהים. לא היום ולא אף פעם. גבירותיי ורבותיי,
(פאוזה) טעיתי. (פאוזה) תמיד אמרתי לכם שאם תאהבו את
אלוהים, תוכלו גם לאהוב את עצמכם. לא הצלחתם. לא נורא.
אני אוהבת את אבי יותר מהכל וגם אני לא מסוגלת לאהוב את עצמי.
ואני אגיד לכם עוד דבר. גם אלוהים לא אוהב אותי. כן גבירותיי
ורבותיי אלוהים לא אוהב אתכם. מי אתם בשבילו? אתם באים
והולכים. ההורים שלכם מזדיינים ואתם נולדים. תינוקות קטנים
ואבודים. לא אלוהים בחר שתיולדו ההורים שלכם בחרו. אלוהים
בסך הכל רצה שניים, אדם וחווה, זה היה כל רצונו. אבל הוא נתן
להם גוף, וגופים נמשכים. והוא אסר עליהם בכל תוקף לדעת זה
את זו, אבל הוא נתן להם גוף וגופים נמשכים. ואז בחרון אפו
קילל עבורכם את האדמה ואמר לכם שבעצב תלדו ילדים. הוא יכל
להקשות אבל הוא לא יכל למנוע, ועד היום אתם ממשיכים ונולדים.
אפילו ברגע זה אלוהים מביט בנו מלמעלה והוא לא אוהב את מה
שהוא רואה, אתם יכולים להיות בטוחים. אבל אבינו שבשמיים לא
יכול לשלוט בנו, כל מה שהוא יכול זה לתת לכם חוקים(פאוזה)
נכון, את נפשכם קיבלתם מאלוהים ועל כן ילדיו אתם כולכם. אבל
גופכם שייך לאדמה וזו שולטת בכם בכל רגע בחייכם. ובכל פעם
שמתנגשים חוקיו של אבינו שבשמים בחוקיה של אימא אדמה, מתחוללת
מלחמה אבודה מראש. ואתם מאמיני היקרים, אתם שדה הקרב. (בשקט
מיואש) אז תעזבו, פשוט תעזבו. אין טעם לכל המלחמה הזאת.
כבר הפסדתם(פאוזה) לא משנה כמה תתאמצו ולא משנה כמה תרצו.
ברגע האמת, כשתעמוד אהבת האל מול עצמיותכם. הבחירה כבר מזמן לא
תהיה בידכם. וגם אם תצליחו לדכא את רצונכם העצמאי -אתם חוטאים.
כי יש לכם גוף והוא הוא חטאכם, עליו אף פעם לא יסלח לכם
אלוהים. אם להיות אשמים אז לפחות שיהיה לכם במה. עזבו את
ייסורי המצפון. קומו ומצו את החיים. (פאוזה) אל תקדישו לזה
עוד מחשבה, גופכם לא זקוק לה, הוא זקוק לסיפוקים. וכשתרצו
את גופכם הוא ישיב לכם כגמולכם. עזבו את הרוח. התרכזו בחיים.
אז מה הטעם להילחם בעצמכם? גם אם תנצחו, את מי ניצחתם? את
עצמכם. (פאוזה) ואתם חושבים שלאלוהים זה איכפת? שאלוהים
מתייסר כשהוא רואה אתכם נלחמים בעצמכם? ואם הוא כל כך אוהב
אתכם אבי, למה נתן לכם חוקים שנוגדים את טבעכם? אלוהים שם
למעלה, זה אתם שפה סובלים. (פאוזה)יום אחד תמותו, גופכם
יחזור לאדמה ונפשכם תשוב ותתמזג עם אלוהים. אז יהיה לכם מספיק
זמן להיות טהורים. אבל עכשיו אתם פה, חיים, בעולם שמציע
לכם שפע חוויות ועינוגים. למה לבזבז את החיים במלחמות עם
עצמכם? ואתם יודעים הלא כמה הם קצרים. (פאוזה) רציתם לראות
את האור ולרגע קט זרח עליכם אורו של אלוהים. אתם חשבתם שהוא
מאיר את דרככם, אני יודעת שהוא הכה אתכם בסנוורים.
ועכשיו אתם חושבים שאין מה לעשות, שמבטו הלוהט יהיה שם
תמיד, שאורו הבוחן חדר לתוך קירבכם ועל כל תשוקה וחטא תתנו
את הדין. כן, אני יודעת איך אתם מרגישים. אתם לא מצליחים
להימלט מאלוהים. (פאוזה)הקשיבו, המוצא הוא פשוט, עצמו את
העיניים. הסתתרו מהבוהק במחשכי יצרכם. שם באפלה יש רק אדון
אחד, והוא ברור והוא פשוט והוא לא שופט אתכם. (פאוזה) העולם
עשוי מחומר והגוף בו שולט. תנו לו, קדשו אותו, התמסרו לו
ברצון. ככל שהוא לוקח, כך הוא גם נותן. טפלו בו, טפחו אותו
ומצו או עד תום. צאו לרחובות תנו לו פורקן, אל תבזבזו את
מה שניתן לכם. נצלו אותו עד תום, אין לכם זמן. מחר תמותו
והחגיגה תיגמר. (פאוזה) ועד שתחזירו את גופכם לאדמה, רוקנו
אותו מכל טיפה של אנרגיה. ואז הישירו מבטכם אל מבטו של
אלוהים, ותגידו לו תודה על שנתן לכם חיים.
מערכה 6
(בתל יושבת על דוכן העדים בבית משפט, חזות של קורבן)
אני נשבעת לומר את האמת את כל האמת ורק את האמת (מקשיבה
לשאלה) נכון אני ידועה בהטפות שלי (מקשיבה לשאלה) לא, אני
לא מטיפה להפקרות מינית, אני מטיפה למודעות לגוף ולשחרור
האנושות מכבליו של אלוהים(שאלה) כן, אני אמרתי שצריך לספק
את הגוף (שאלה) כן, אני אמרתי שצריך לקדש את הגוף (שאלה) כן,
אני אמרתי שהגוף דורש וצריך לציית לו. (שאלה) כן, אם הגוף
דורש סיפוק מיני, על האדם לספק אותו על מנת להיות
מאושר(שאלה) לקרוא מכאן? מה זה ציטוט שלי? עזבו את יסורי
המצפון, אל תקדישו לזה עוד מחשבה, גופכם לא זקוק לה הוא
זקוק לסיפוקים. (שאלה) כן, אני אמרתי את זה(שאלה) כן, אני
מאמינה שצו האדמה קודם לצווי המוסר הכתובים בתנ"ך. (שאלה)
כן, חוקיו של אלוהים לא תקפים בעיני. (שאלה) כן, אני מעודדת
אנשים להיפטר מערכי הדת(שאלה) כן, אני מכירה את עשרת הדיברות,
סליחה, אני לא מבינה איך כל זה קשור למשפט שלנו. (שאלה) כן,
לא תנאף(שאלה) כן, במובן מסוים אני מטיפה לנאוף ואני בהחלט
מצדיקה אדם שנואף על פי צו גופו. (שאלה) (בקול רם ותקיף)
לא. אני בשום אופן לא מטיפה לאונס. (שאלה) כן, הגוף יכול
לדרוש מין, אבל גוף אף פעם לא דורש אלימות(שאלה) כן, יכול
להיווצר מצב שבו גופו של אדם דורש סיפוק מיני. (שאלה) כן,
יכול להיות שהוא לא ימצא שותף ליחסי מין. (שאלה) כן, אני
זוכרת שאמרתי שצווי האדמה קודמים לצווי המוסר של הדת (שאלה)
מין זה צו אדמה וכבוד לזולת זה צו מוסר. (שאלה) (בקול רם) לא,
אני לא מצדיקה אדם שפגע בזולת לשם סיפוק מיני. (שאלה) לא,
אני לא הטפתי לזה. זה שקר. אני לא הטפתי לזה. אני דיברתי על
יחסים בין אדם לאלוהים ובין אדם לעצמו ואני עדיין מדברת
על זה וכשאמרתי שאדם צריך לקדש את הגוף ולציית לו לא
התכוונתי במחיר של פגיעה בזולת. (שאלה) כן, אני עדיין מטיפה.
(שאלה) (בצעקה) לא, זה לא מצא חן בעיני. מה קורה פה בכלל? זו
לא אני שנשפטת פה, זה הם. אני הקורבן במשפט הזה, אותי אנסו.
(שאלה) מה פתאום. איך בן אדם יכול לרצות שיאנסו אותו? (שאלה)
כן, אחד מהם היה חברי לחיים יהודה. (שאלה) כן, מן הסתם
נמשכתי אליו(שאלה) לא, לא רציתי. אם הייתי רוצה זה לא היה
אונס ובטח שלא רציתי להיאנס על ידי ארבעה גברים, גם אם אחד
מהם היה חברי לחיים. לא, אני לא נגד אונס רק בגלל
שנאנסתי, אני נגד כל סוג של אלימות. (שאלה) כן, אני אמרתי
אם אתם רוצים משהוא, קחו אותו. לא התכוונתי בכוח. (שאלה)
לא, אני לא אומרת מה שנוח לי. אני לא מבינה, ארבעת
האנסים יוש.. (נקטעת באמצע) ארבעת החשודים יושבים פה כמו
אורחים ואותי צולבים? אני לא עשיתי רע לאף אחד. אף פעם לא
הטפתי לאלימות. (שאלה)לא, אני אף פעם לא הטפתי נגד. לא ידעתי
על זה, (דיבור מבולבל) הטפתי לקידוש הגוף. אמרתי שצריך
לספק את כל צרכי הגוף, הגוף שלי אף פעם לא היה זקוק לאלימות.
לא ידעתי על זה. אם הייתי יודעת הייתי מטיפה נגד האלימות. אם
הייתי יודעת שחלק מצרכי הגוף כל כך שליליים הייתי אוסרת
אותם. האנשים האלה אנסו אותי ועליהם לבוא על עונשם. (שאלה)
מה? טוב אז טעיתי. יכול להיות שיש להגביל את הגוף. מה זה קשור?
לא אני פשעתי. על החוקים שלכם הם עברו. מגיע להם עונש. אני
רוצה שהם ישלמו. הם השפילו אותי. הם אנסו אותי. הם אנסו אותי.
אני רק דיברתי, אני לא פגעתי באף אחד. רציתי להציל אתכם
מיסורי המצפון, רציתי שתבינו שאתם לא מעניינים את אלוהים...
שכל המאמץ שלכם לשווא... שתוכלו לחיות עם עצמכם... לרגע
לא התכוונתי ללמד אתכם לפגוע... רציתי לעזור לכם... בגלל זה לא
תענישו אותם? בגלל מה שאמרתי הם יצאו נקיים? אני חוזרת בי...
טעיתי (בוכה) טעיתי... לא כל מה שרוצה הגוף קדוש. אסור
לפגוע. אסור לפגוע. אסור לפגוע. אני לא פגעתי באף אחד. אסור
לפגוע.( מכסה את פניה, חושך)
אפילוג
(בת אל כבר לא צעירה יושבת עם כוס קפה מול דמות לא נראית,
כבויה)
אל תדאגי, באמת אל תדאגי. זה לא צרות, זה החיים. שום דבר לא
חדש, הכל היה, הכל יהיה, איך כתוב? אין חדש תחת השמש. אין מזל,
אין חוסר מזל, יש רק איזון. העולם מלא אנשים ואת כולם החיים
מנצחים. תראי אותי, אני בטח נראית לך עוד אישה פשוטה
שהעולם שכח בצד. (מגחכת) זה נכון, אבל פעם, פעם החיים היו
אצלי בכף היד. גם אני לא הגעתי לפה סתם, אני נולדתי עם
הבטחה, אלוהים היה מאחורי. הייתי יפה, כריזמטית, ידעתי
הכל. היו זמנים שסחפתי אחרי המונים. כולם הכירו את שמי, חלק
אמרו שאני משוגעת, אבל אלוהים, כמה אנשים האמינו בי. אחר
כך הדברים התחילו להשתבש והחיים התחילו להשתלט עלי. אז עוד לא
הבנתי את זה ונלחמתי בגבורה, אבל בסופו של דבר הנחיתו עלי
החיים מכה מוחצת. (פאוזה) נאנסתי. (פאוזה)היה משפט ובו
מכרתי את תורתי בזול תמורת נקמה שלא הצליחה. בסופו של דבר
גם איבדתי את מאמיני וגם נפסק שאני אשמה באונס ובעוד הרבה
פגעים אחרים. אני זוכרת איך פתאום הפכתי לבדיחה של המדינה.
אנשים קראו לי זונה עם אידיאולוגיה. אמרו שרציתי בשבילם
דברים שלא רציתי בשבילי. במשך תקופה ארוכה נשאתי את הצלב הזה
על גבי עד שבסבל רב הצלחתי להמיר אותו באלמוניות. אחר
כך התחתנתי, גידלתי ילדים, וכל הזמן הזה ניסיתי להבין איפה
בדיוק פספסתי את החיים. (פאוזה) לקח לי הרבה זמן להבין שאף
פעם לא פספסתי כלום, שבעצם עברתי את הכל, שמזה בעצם עשויים
החיים. אבל אז עוד לא הבנתי את זה, אז עדיין חיפשתי אשמים.
בהתחלה נהגתי להאשים את אלוהים. חשבתי שנלחמתי בו והוא
ניצח. הייתי בטוחה שהוא החליט להרוס לי את החיים. היום אני
יודעת שאין חיים הרוסים, שאין יותר או פחות, החיים מאוזנים.
שהחיים גם ככה נקבעו מתחילת הזמן, מה זה משנה אם הם שלך או
שלי?(קמה, פותחת חלון, מביטה החוצה וכנראה רואה אנשים) אוי בני
האדם, כמה מצחיקים וכמה אומללים אנחנו במרוץ חיינו המגוחך.
פעם היה לי הכל, הייתי אופטימית כי ידעתי אמיתות מדהימות,
עם הזמן שכחתי אותם ולמדתי אחרות. היום אני שוב יודעת את
הראשונות אבל האופטימיות חסרה, אולי אז היא הייתה לי כי הייתי
צעירה. (פאוזה) וגם את לא החזקת בה, וגם אותך החיים כבר
מנצחים. וכשתגיעי לגיל שבו עוברים את הכל, תביני את הכוח
שלנו העלובים. את אומרת איזו משוגעת וזה נכון. אבל יצרי מת,
נפשי ממורטת וגופי הגלמוד כבר לא צריך ביטחון. מה שנישאר לי
כבר לא עושה הרבה רושם, אבל זה מספיק כדי לסחוב עד הסוף.
(קמה ולוקחת אתה את הכלים) אז תדאגי חמודה, יש לך עוד זמן
לפני שתביני שהכל כבר היה ושאין מה לדאוג. וקבלי עצה מזקנה
משוגעת. החיים ינצחו, תלחמי בהם בעוז. (יוצאת)
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.