מונולוג קצר על חיים מתחת למנהרות,
מתחת לאדמה.

אם יש לך חמש דקות
אני אספר לך מה שאתה תרצה לשמוע
עצב קל, אולי סיפור על עולם מושלם
עם אנשים יפים
אוכל טעים
אבל בטח תהיה מעוניין לשמוע את הסיפור שלי
אם יש לך חמש דקות
אספר לך עליי
אולי בסוף תבין אותי יותר טוב
אני אספר לך על חיים בתוך קופסא קטנה
כשבחוץ הכול רועד, מרגישים את זה בפנים
הראש כואב, הרגליים מתרסקות
ואז הכול נראה שטוח
הזמן עובר לאט
רואה איך האבק מצטבר בפינות
לא יכול לנוע יותר
יש לך חמש דקות בשבילי?
העולם נראה לי מפחיד בשביל אחד כמוני
חשבתי לנסוע מכאן לזמן מה
אבל השמיים נראים לי מקום רחוק מדי
לא יכול לשכוח הכול, לא יכול לספר הכול בבת אחת
יש לך חמש דקות בשבילי?
לא, אל תפסיק לשתות בגללי
אתה יכול להדליק סיגריה גם בשבילי
אני אספר לך על פנים עצובות שלא מצליחות להתעורר בבוקר
מחלומות הלילה, מעיוורון היום
לפעמים אני הולך לים, אבל הטריק הזה לא עובד יותר
כשהייתי ילד, הים נראה לי מקום טוב להיות בו,
להביט לשמיים ולדמיין שאנחנו הפוכים
שכאן טוב וששם החיים הרבה יותר קצרים
אולי זה השקט שגורם לי לדמיין שזה ככה
יש לך חמש דקות
אני אגיד לך מה זה בשבילי
לחיות ברעש הנורא
של חיים מתחת למנהרות
מתחת לכול המדרכות
איפה שאנשים רצים, איפה שכול הכלבים ישנים בלילה
אני מביט עליהם
ולא יודע אם הצער עלי או על אלה שלא מבחינים
אני שומע את המוזיקה ולא יכול להקשיב למילים
הכול מהיר מדי
יש לך חמש דקות בשבילי, אדון?
אני יודע שאתה בוודאי ממהר לעבודה
אבל אם תתן לי חמש דקות
תוכל להבין איך העולם נראה מתחת למציאות
אין דבר שאני רוצה יותר ממה שתלוי על הקירות
אבל זה נמצא רחוק מדי
יש לילות שאני מביט ברצפה
מחפש עקבות, לאן הלך זה שהיה פה לפניי
אומרים שהוא נסע רחוק מכאן
יש ימים שאני מדמיין את עצמי שם
אבל לא יודע אם זה מתוך פחד או בחירה
כשהייתי קטן, סיפרו לי סיפורים על ילדים שגרים בבית משוקולד
אולי זה אני שלא מבין שאין דבר כזה יותר
פושט בגדים, כשאני עירום אני יכול לראות הכול יותר נקי
ואת השמיים בהירים
מפלס את הדרך בין כול ענני העשן
שם, בשמיים, יש עוד מקום שאי אפשר לגדר
אף פעם לא הצלחתי לקפוץ מעל הגדר
יש לך חמש דקות בשבילי, אדון?
מבטיח שאחרי זה, הכול יהיה ברור יותר
אנשים שמנים נראים לי מאושרים
אנשים יפים נראים לי לא אמינים
מביט במראה, יש לי פנים של ילד
שנשארו איתי מתקופה אחרת
לפני שגיליתי את החיים מתחת למנהרות
אני מביט בפניך, אדון, גם אתה לא נראה לי מאושר ביותר
אולי אתה תתחיל לספר לי על עצמך
ואז תבין כמה זה חשוב לי
שיהיה משהו שיבין אותי עכשיו
אפילו אם תעשה את עצמך מקשיב
זה יגרום להרגיש יותר טוב
ובסתיו שכזה
אין דבר יותר מפחיד מלדבר עם הקיר
בדרך כלל, כתמי הגשם הראשונים משאירים בי
הרגשה של קור שלא נותן לי מנוחה
ביום שישי, כשאנשים נראים שלווים
אני מרגיש שמשהו עומד לקרות
מביט בשמיים, אבל הם נסגרים בפניי
אנשים מדברים ואני מנסה לשמוע
בדרך כלל שיחות על אנשים אחרים
מספרים על חיים כבדים בצל המציאות
ואני מתפלא אם למציאות לא כבד קצת גם
ואז חוזר לפינה שלי
אני יודע שזה נשמע עצוב
ובכל זאת, תסתכל לשמיים
תמיד יש תקווה שהם ייפלו עלינו
יתנו לנו מקום מפלט
אני את המפלט שלי מדמיין כל יום
אולי שם שקט, אולי שם יש מקום לישון
אדון יקר, אם יש לך חמש דקות אני אהיה מסודר
תוכל להזמין לעצמך עוד משקה, ואני בינתיים אזכר בהכול
בכול הסיפורים שסיפרו לי
בכול מה שלא הספיקו לומר לי
בטרם נפלטתי החוצה
הרבה פעמים אני רוצה ללכת לישון מוקדם
אבל האור בעיניים
לא מאפשר לי לחלום על משהו ברור
ובבוקר, הפנים שלי עייפות
אני צועק, אבל לא שומעים, ובסוף אני עומד לבד, מביט בשמיים,
אדון, אתה איתי?