אני לא יודעת איך את יכולה לשאוג כל כך חזק כשאני כאן מתפוררת.
נא לשמור על השקט. כאן מתפוררים. לאט ובטוח את צועדת במסדרונות
המוארים היטב על ידי נורות ניאון ארוכות ושוות. הרצפה מושכת
אותך אליה ואת על ברכיך. את נשכבת על הצד, הלחי נמחצת כלפי
מעלה, נדחפת על ידי כוח ישר ומרוצף. לא, אל תעצמי את העיניים.
האור יקטין את האישונים, ורק כך את יכולה לראות. אל תעצמי את
העיניים.

זה בסדר, את יכולה לשאוג. זה כבר לא מפריע לי. זה הפך להיות
ממכר. כמו סירנה קולך מתמזג עם הסביבה ויוצא ממנה ללא אויר.
וכבר אין אזעקות שווא. מעולם לא היו אזעקות שווא. רק אמת ואמת
ואמת. ואני ידעתי תמיד. אני ידעתי שתגיעי רחוק. אפילו עד קצה
המסדרון.