אני סבור שהכל התחיל ביום רביעי בשעות הבוקר המאוחרות. נודע לי
מעמוס שענבל עוזבת למקום אחר, טוב יותר, ואני חשבתי על
צבעים... על זה שהיא אולי בעצם עוברת למקום צבעוני יותר...וכל
הצבעים שאני רואה כרגע הם הירוק של המגבת, השחור של המאפרה,
הירוק של הנובלס, הלבן של המצית, והקירות הסדוקים המתקלפים.
אינני יודע היכן ענבל נמצאת עכשיו אבל אין לי ספק שהיא ערה.
היא ערה, בלי ספק, והיא בוודאי לובשת שמלה ומתחת את הג'ינס
הקרועות שלה.אין לי שמץ של ספק שזה מה שהיא לובשת, עם תחתונים
וורודות ובכלל בלי חזיה ושיער שלה כתום, והעינים שלה בוודאי
אדומות כמו החיוך שלה, והיא נשכבת על הרצפה וקמה ורוקדת בין כל
הצבעים, ויודעת המון דברים, היא בוודאי יודעת יותר עם כל רגע
שעובר.
הרגע הזה עובר על שנינו ואני יודע שהיא עזבה ואיני עושה כלום
מלבד לשבת ולהסתכל על הקירות שמתקלפים להם בשקט ועכבישים על
התקרה. ענבל איננה.



ובעוד שהיא בדילמה האם לקחת טריפ בתאילנד או לנסוע לאמסטרדם
להשיג פטריות, אני מתלבט בעצמי האם לקום לקחת מהמרפסת נייר
טואלט או להשאר על האסלה שלי... אני כבר לא צריך לחרבן אבל
שיהיה לאחר כך... אין לדעת עד מתי אשאר כאן, ואין לדעת כמה זמן
אני כאן, כי אינני יודע איזה יום היום. אבל אני כאן מאז יום
רביעי, ואני יכול לחשב כמה ימים אני כאן לפי כמות הסיגריות
הממוצעת שאני מעשן ביום וכמה כבר עישנתי עד כה. אבל אני מעדיף
לדמיין את ענבל מזיינת איזה כושי בג'אמייקה עם זין בגודל של
הזרוע שלי בערך וחווה את האורגזמה החמישית שלה בעוד שאני מאזין
לקולות תווית הקורים של העכשביש שהשתכן לי בשירותים.
זה באמת חובה לכל בית ההמצאה הזאת -אסלה, בדיוק בעיקול בין
הישבן לירך הרגל היא ממוקמת בנוחיות רבה. ולא עולה לי רעיון
טוב יותר לתעסוקה מאשר לשבת על האסלה שלי ולשמוע בריפיט את
הפסקול של "שיער".
הענין הוא שרק בעוד ימים ספורים אני אקלוט שענבל הלכה, אני
אנגב תתחת, אני אפסיק לדבר כמו מורה ללשון, אתגלח, ואז, אולי
רק אז
אוכל ללכת לבר במקסיקני במורד הרחוב המקביל ולהרוג את עצמי בכך
שאשתה לרוויה המון המון טקילות.
ענבל אהבה טקילות, מסתבר שהיא אהבה אותן יותר מדי, ובבר
מקסיקני במורד הרחוב היא השאירה לי מח חסר משמעות