אוגוסט קול / תנו למחר לדאוג לעצמו |
חשבתי איך לאהוב,
אך אנוכי עכשיו שונא,
אין לי עוד מי להאשים,
רק את עצמי.
חשבתי פעם בלי להרגיש,
איך הכל מתבלבל ומתערבב,
להיות נמוך, להיות גבוה,
צבעוני, וחסר דמיון,
זה מה שאני.
אם אלך בדרכי,
אז אראה אנשים וחיות,
ואברך את כולם לשלום,
ואמור משפט אחד ודי,
"תנו למחר לדאוג לעצמו".
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|