כבר 23 שנה שאני גר באותו בית ואני שוב מתבלבל בין מגירת
המזלגות לזאת של הכפות.
ואם יש משהו אחד שאי אפשר להגיד עליי זה שאני לא אוהב בשר, אני
אוהב בשר כמעט כמו שאני שונא את החיים.שמח בשביל אותם חיות
שבשרם עושה כעת את דרכו לקיבתי.
אולי בעצם יותר מבשר אני אוהב דם . אני אוהב את ההרגשה הזו של
גמיעת נוזל החיים האדום והמתוק הזה אל תוך גופי הלבן והצנום.
היה לי פעם חבר שלמד יחד איתי בתיכון העירוני היינו עושים הכל
ביחד.
החלפנו חברות בנינו עשינו שטויות לאורך כל התיכון לא היה בנו
כל פחד לא מהמות לא מכלום.
באחד מלילות שיש בשעה מאוחרת ישבנו יחד עם זוג כוסיות שהכרנו
אותו ערב, בגן הציבורי מול בנק הפועלים ,שיכורים מכמות נכבדת
של בירות " גולדסטאר " שהבאנו אתנו לגן.
התווכחנו על שאלות ברומו של עולם וברומה של הבירה ואז הכל
התחיל.
הוא אמר שהוא לא מפחד למות ואני תוך כדי חיכוך יתר בגופה החם
של אחת הנערות זרקתי "גם אני לא !" . בזוית העין יכלתי לראות
אותו מנפץ בקבוק ומעביר את שבריו ברכות על עורו השחום חייכתי
וביקשתי שיפסיק הוא הניח את שברי הבקבוק וניגש לנערה ששכבה
לצידו ליקק בלשונו את עורה הבתולי ונעץ בו בעדינות את שיניו.
גמע ברכות את זרם הדם שבקע מצווארה הענוג וחייך עליי במבט אחוז
טירוף ואלכוהול.
נעצתי את שניי הרגשתי את גופה החם והשיכור רועד למגע לשוני
וידיי כאילו חשמל היה זורם בו. טעם דמה המתוק הכניסני לשיכרון
חושים ורעב לעוד. כשהפסיקה לרעוד הלכנו משם אל עבר הכביש הראשי
ולא החלפנו מילה.
חצינו את הצומת השניה והעיר התרחקה מעבר לאופק. הוא שאל במבט
מוזר
"אתה באמת לא מפחד מהמות ?" עניתי שלא והמשכתי ללכת.
" אז בוא נראה אותך בא איתי למסילת הרכבת " , הוא חייך
חייכתי גם אני והנהנתי בראשי. הכרתי את המסילה הישנה ואת
תרגילי האימים שנערים בגילנו היו נוהגים לבצע שם . מהמות לא
פחדתי שנאתי את חיי הם היו תפלים וחסרי ערך.
הבריחה מהשמש ומאנשים הייתה שנואה עליי . ידעתי טוב מאוד שמה
שיקרה מעכשיו הוא בנינו.
נפלתי על החצץ הרגשתי את האדרנלין הולם בי כמו תוף משוגע,
הרמתי את ראשי. הוא לא הספיק, חבר שלי, בטח טוב לו עכשיו מפוזר
ברדיוס של 20 מטר.
הרגשתי רעב כזה של שיכורים גיששתי בחושך וחיפשתי אולי נשאר
ממנו משהו מצאתי חתיכת בשר לא מוגדרת הרגשתי בודד ועזוב
מעולם לא הרגשתי ככה , חזרתי הביתה, הקאתי כל הדרך.
מאותו ערב אני כמעט לא יוצא בלילות אני אוכל את העכברים
שמתרוצצים לי בדירה מסתתר בסמטאות אוכל חתולים משוטטים . אני
כבר לא מרגיש בריח הריקבון והעובש משאריות הפגרים שזרוקות על
השטיח . התחלתי לעשן "נובלס" פעם בשבוע אני יוצא לתחנת הדלק
הקרובה קונה 2 פקטים ובורח לי מבלי לשלם. פעם אחת בלילה הלכתי
לשירותים וכשחזרתי בטלביזיה היה משהו על אוטובוסים והרוגים
לשניה יכולתי להישבע שראיתי אותו שם עובר אל מול המצלמה ומחייך
אליי .
מאז אותו ליל שישי לא טעמתי דם חם מהול באלכוהול, זיעת אהבה
ושימחת נעורים.
איזה 23 שנה שאני חיי באותו הבית ואני שוב מתבלבל בין המגירה
של המזלגות לזאת של הכפות.
אני יונק בחוסר רצון את דמה של ציפור שתפסתי על עדן חלוני.
השמש עולה ואני מגיף במהירות שיטתית את כל חריצי האור שעוד
נשארו הדם על שפתיי כבר מזמן יבש ואני נכנס לארון עם ספר טוב
וחושב כמה זמן לא ידעתי אהבת אמת . מעניין מה הוא עושה עכשיו.
"חיי נצח בתחת שלי" אני אומר וממשש את הצלקת על צווארי. |