סטורי טלר / יום השואה 2002 |
על גבעות יתומות אדם,
מגואלות בדם.
בעיניה חושך, ושקט
וכאב.
היא עומדת על שפתי הגהנום,
על פני האדמה.
קולות רובים עמומים בחושך,
ובכי, וצעקות.
גופה מוטל לבור, מדמם, ושקט,
וכאוב, וטמא, ושותק, ומוכה
וזועק.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|