|
את יושבת.
מנורה בודדה מעל לראשך.
גופך.
הוא נפרס מול החלון
כמפה לא מוכרת.
את מעבירה את ידך
בין הרים
עמקים
ומדבר
הרבה יובש יש בגופך.
הרבה צמאון.
וגופך?
הוא אינו מעניק לך דבר
מלבד אותם הגרגירים של כל אהבותיך
העוברים בין אצבעותיך
כשאת מנסה לתפסם. |
|
|
אני לא מבין את
הדולפינים
באילת, מה
מעניין בילדים
עם פיגור שכלי?
או שאולי...?
הבעלים של החוף
כולא אותם
בניגוד לרצונם?
פליפר, חכה אני
כבר מגיע!!!
פיני גרשון, חבר
בגרינפיס, בשיחה
לילית בתחנה
המרכזית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.