|
פעם, היו אלה ימים של שמחה
רגעי הטפטוף והשמיכה
ריח הדשא הרטוב
הקירבה תחת המטרייה
האהבה במעילים
חיבוק הידיים החמות, והחיוך
ואז נורו היריות
וכל שנה באותו היום
מתקדרים השמיים
ומתחדד הזיכרון
והגשם אפור, מדכא ומנוכר
וקר |
|
|
יש לנו אהבה,
היית מאמינה?
יגאל עמיר, גונב
מערן צור,
למטרות חיזור
והורמונים בעודו
עומד אל מול
מרגלית, טוב לא
מולה ממש, אבל
כשיש תמונה,
דיכאון והרבה
זמן פנוי, הכל
אפשרי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.