מוקדש לנמרוד גינוסר

לפני עידנים רבים, בממלכה אולי רחוקה אולי קרובה. גרו להם
המלך, צפרדעון לה מורל השישי, והמלכה יחזקאל. הם חיו באושר
ועושר עם הרבה משרתים חביבים ועליזים שאהבו לשיר שירים ולרקוד
סטפס אבל זה לא קשור.
המלכה יחזקאל הייתה בהריון והם חיכו בקוצר רוח ליום שבו תלד את
היורש הראשון לבית "לה מורל".
וכך יום אחד ילדה המלכה יחזקאל בן זכר. הוא היה נאה, יפה, חתיך
ונראה די טוב בשביל תינוק. הם החליטו לקרוא לו צפרדעון לה מורל
השביעי (כמה מפתיע) או בקיצור צפרדי. השמועה על לידתו של צפרדי
התפזרה בכל רחבי הממלכה ומחוצה לה. צפרדי הקטן קיבל אינספור
מתנות מאלפי ממלכות שונות ואנשים שונים. הוא היה התינוק הכי
מאושר בעולם האגדות.
וכך גדל לו צפרדי נהנה מכל טוב. כל אשר ביקש קיבל מיד ולא חסר
לו דבר. הוריו אהבוהו מאוד והקדישו לו את מלוא תשומת הלב והוא
בתמורה רק ביקש עוד ועוד ועוד.
כך גדל לו צפרדי מאושר עד הגג. ימי האושר נראו לו אינסופיים,
הוא לא האמין שמשהו לא יכול להיות שלו עד שיום אחד...
ביום הולדתו העשירי של צפרדעון לה מורל השביעי החליטו הוריו,
צפרדעון לה מורל השישי ויחזקאל להוציא את בנם קצת מהבית ולקחת
אותו לראות את הים בפעם הראשונה. צפרדי שלא ראה עד אז אור יום
ואפילו לו פיסת אדמה התרגש מאוד. הוא התפעל מהעובדה שבחוץ מחכה
לו עולם שלם של דברים שיכולים להיות שלו, ורק שלו!
כשיצא צפרדי מפתח הטירה הוא נבהל ממכת האור שחטפו עיניו. מולו
הוא ראה רק אור לבן שהדהים אותו אך במהרה עיניו הסתגלו לאור
השמש. צפרדי היה נדהם.
כשהם הגיעו לים שכח צפרדי מהכל. הוריו נכנסו למים וקראו לו
להצטרף אליהם אך הוא רק ישב שם. מסתכל על השמש. עיניו צרבו
וכאבו אך זה לא הפריע לו. הוא ניסה לתפוס את השמש בידו אך בכל
פעם שהוא סגר אליה את אגרופו היא נעלמה כלא הייתה וכשפתח את
ידו היא הופיע מיד זוהרת וזורחת כתמיד. בלילה הוא לא ישן.
בעיני רוחו הוא ראה אותו שולח את ידו אל השמש ונוגע בה והיא
שולחת עליו בחזרה את קרניה ומלטפת אותו.
הוריו לא הבינו מה קרה לילדם האהוב. הם קראו לרופאים הטובים
בממלכה שיבדקו את בנם אך אף אחד לא הבין מה קרה לו. בכל פעם
שניסו לדבר איתו הוא רק אמר "את זה" והצביע לכיוון תקרת החדר.
הוריו חשבו שאולי קצת טבע יעזור לו. הם לקחו אותו לאחו ירוק
ויפה, מלא בעשביה. האוויר הנקי ניקה את גוף כל הסובבים וכולם
חשו רגועים ושלבים. רק צפרדי נשאר בשלו. יושב בצד מביט לשמיים
וצועק: "את זה! את זה! את זה!". "אבל אי אפשר את זה" אמר לו
אביו. מלותיו של אביו עידעדו בראשו של צפרדי. זאת הייתה הפעם
הראשונה שהוא קיבל סירוב מהוריו בחייו. הוא התעלף.
וכך המשיך לגדול לו צפרדי. ככל שעברו הימים הוא רק נעשה יותר
רע ומנוקר. הוא התחיל להסתגר בתוך עצמו והפסיק לתקשר עם אנשים.
אחרי יום הולדתו ה15 שבו ביקש מהוריו שוב את השמש ושוב קיבל
סירוב הוא נעל את עצמו בחדרו ולא יצא ממנו שנים. עד שהגיע לגיל
19. ביום הולדתו ה19 של צפרדי הופרעה שלוות הטירה ע"י צליל חד
של דלת חורקת. צפרדי יצא מחדרו. על גבו תרמיל ובידו מקל והוא
מוכן ומזומן לעזוב את ביתו. הוא נעלם. על מיטתו מצאו רק ספר
ישן פתוח בעמודים 92-93 שבהם סופר על מכשפה זקנה (כל המכשפות
זקנות) שגרה לבדה ביער השחור משחור (שנמצא בממלכה לא ידוע בקצה
השני של העולם) ואין כוח נסתר שהיא אינה שולטת בו.
וכך משאיר את ביתו מאחור ואת עקבותיו בבוץ יצא צפרדי למסע אל
היער השחור משחור בתקווה למצוא את המכשפה שתעזור לו לגעת בשמש.
שנים עברו וצפרדי המשיך במסעו. הוא עבר חוויות, לחם מלחמות,
הציל נערות ואפילו טעם מטעם האהבה והרגש. הוא התחתן עם אהובה
שהציל מכלוב בצד אחת הדרכים שעבר בהן ועליה משגיח ענק חד עין.
הוא הקים משפחה שכללה שבעה ילדים זכרים שכל אחד מהם נשא בגאווה
את השם צפרדעון לה מורל. אך כלום לא גרם לו לעצור ולהפסיק
לרדוף אחרי חלומו, שום דבר לא עצר אותו בדרכו לגעת בשמש. וכך
הוא המשיך בדרכו עד שיום אחד הוא ראה מראש של גבעה יער עבות
ושחור. שחור משחור. בלי פחד כשהוא יודע שהקטע הקשה מאחוריו
נכנס צפרדי ליער. הוא נורא התאכזב. הוא ציפה למפלצות ויצורים
לא ידועים שיתקיפו אותו בלילה צמאים לדם ורעבים לבשר. הוא ציפה
ללכת לאיבוד וללמוד לחיות ולשרוד ביער. הוא ציפה שלפחות למצוא
את המכשפה יהיה קשה. כשהוא נכנס ליער הוא ראה מולו שביל נקי
רחב ומסודר ושלט שאומר: "מכאן -> לבית המכשפה, אל תפחדו
ממפלצות כי אין כאן, ואם תלכו לאיבוד אנחנו בטוחים שלא יהיה
לכם קשה למצוא את השביל הגדול והרחב באמצע היער שתופס את רוב
היער." וכך הוא הגיע אל המכשפה שהתגוררה בלב היער. היא גרה
בבקתה קטנה ומרופטת {כמו כל המכשפות הזקנות האחרות (רוב
המכשפות הזקנות האחרות זאת אומרת)} ואפילו היה לה חתול. חסר
סבלנות ומלא התרגשות פתח צפרדי את דלת הבקתה בלי לדפוק. ריח
מצחין הכה בו כשהוא נכנס." זה מה שקורה למי שנכנס בלי לדפוק"
צעק אליו קול לא ברור אך צורמני מאוד."מה אתה רוצה?" שאלה אותו
אישה זקנה שישבה מסביב לשולחן קטן ושתתה תה. משום מה החליט
צפרדי לספר לה את כל סיפור חייו. מהיום שבו ראה את השמש, דרך
ימי ההרפתקנות שלו עד להגיעו לבקתה. "אז מה אתה? רוצה לא
הבנתי" ענתה לו המכשפה לא מרוצה במיוחד מהסיפור הארוך שהטיחו
בה בלי לבקש רשות. "אני רוצה לגעת בשמש" ענה צפרדי, עיניו
בוהקות ודמעות קטנות ולא ברורות החלו לזלוג מהן. "זה הכל?, אין
בעיה. רק בתמורה אקח את כל מה שיקר ללבך". צפרדי חשב וחשב
וחשב. הוא חשב במשך שלוש שניות שלמות והגיע להחלטה שאם הוא
סופסוף עומד להגשים את חלום חייו אז שום דבר לא צריך לעמוד
בינו לבין הגשמת החלום. הוא הסכים. המכשפה חייכה. היא החלה
למלמל כל מיני מילים ולפזר על צפרדי כל מיני אבקות. היא אמרה
לו לעצום את העיניים. הוא החל לראות צבעים וצורות נרקמים
בחושך. כל הזיכרונות מאהבת ליבו ומשפחתו נעלמו. הוא התמכר
לחוויה.
צפרדעון לה מורל השביעי פקח את עיניו. הוא עמד באמצע מדבר.
מסביבו רק חול. הוא הביט לשמיים וראה את השמש בוהקת במלוא
עוצמתה. הוא שלח את ידו קדימה וקיבל כוויה.