[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"אוי רונית, כמה שאת רזית. ממש דוגמנית"
רונית מחייכת במבוכה. "לא, לא ממש".
"מה זה? את לא אוכלת?". "אני שומרת".
על השולחן מונחים דברי כיבוד. "טוב, אז אנחנו הולכים.
ב9- תשכיבי את נירי לישון. את מוזמנת"
נירה, 36, מצביעה על השולחן. "באמת, תאכלי משהו". "לא, זה
בסדר. תודה". "נירי, בוא תתן נשיקה לאמא ואבא". "לא עכשיו!!!".
"ניר, בוא תגיד שלום! אנחנו הולכים". ניר, 5, שיער חום חלק
מסופר קארה, מזכיר קצת ילדה. נכנס לחדר בחוסר רצון בולט
ומובלט. לבוש פיג'מה. נירה מתכופפת אליו. "ניר'לה, תתנהג יפה
נכון? תלך לישון בזמן ואל תעשה בעיות לרונית. טוב?" "טוב"
"איזה ילד טוב. תתן נשיקה לאימא". ניר נותן לה נשיקה קצרה,
משתחרר מחיבוקה ורץ לחדר. "להתראות" "איזה מלאך. נכון? "כן.
חמוד מאוד". "טוב, להתראות. נתראה בעוד 4 שעות". "בסדר גמור.
ביי ביי". נירה וצביקה, 42, לבושים יפה, יוצאים מהבית.

רונית מתיישבת בסלון ומוציאה שיעורי בית מהתיק. מסתכלת עליהם
קצת. אח"כ מסתכלת על האוכל שעל השולחן. וופלים, קוביות שוקולד,
בורקסים וראפלס. בקבוק קולה עומד בצד. רונית קמה למטבח, ולוקחת
דיאט קולה מהמקרר. רואה שם עוגת קצפת. סוגרת את הדלת. מסתכלת
מסביב במטבח. לארונות דלתות מזכוכית ורונית רואה את כל האוכלים
בשקיות. הראפלס, הבורקסים, השוקולד והופלים. יש גם עוגיות
צ'וקולד צ'יפס מיובאות ועוד כל מיני ממתקים שווים. רונית חושבת
איזה קמצנית נירה שלא הציעה לי את השווים.

רונית לוקחת את הדיאט קולה וחוזרת להתיישב בסלון. מוזגת לעצמה.
ניר נכנס עם ערימה של ספרי ילדים, כמה קלטות וידאו וכמה משחקים
בקופסא. הוא בקושי סוחב אותם וטוב שהגיע לסלון כי עוד רגע הכל
היה על הרצפה. "תקראי לי סיפור" "איזה אתה רוצה?" "ראשון אני
רוצה את צ'יצ'י מלך הפיפי, אח"כ את מומו מלך הסומו, אח"כ את
דבי עושה עם גבי, אח"כ את הרוח בערבי הנחל'" רונית עושה לו
פרצוף שפירושו מה אתה אומר? לך תחפש מי ינענע אותך ילד מפונק
ומלוקק. "אני קוראת לך רק סיפור אחד". "לא רוצה" "לא אכפת לי"
"לא רוצה. לא רוצה לא רוצה לא רוצה" "אם תמשיך אני לא אקרא לך
שום דבר עוד מעט תשע ואתה צריך ללכת לישון" "לא בתשע!" "כן
בתשע" "לא בתשע" "כן בתשע" "לא" "כן" "לא" "כן". "בתשע וחצי"
"טוב, בתשע וחצי אבל לא דקה אחרי זה". "יש". "טוב. צ'יצ'י מלך
הפיפי. צ'יצ'י, 5, כבר היה ילד גדול אבל לא הצליח להשתלט על
הצרכים שלו. אתה יודע מה זה צרכים?" "כןןןןןןןןןן" "טוב, אז
צ'יצ'י היה עושה פיפי במכנסיים. הוא נורא התבייש בזה. וכל
הילדים בגן צחקו עליו. כולם כבר ידעו איך לעשות פיפי בשירותים.
ממזמן. רק צ'יצ'י לא היה מצליח להתאפק" "אני רוצה וופל" "כמה
אכלת היום?" "לא אכלתי!" "שקרן" "לא אכלתי. נשבע." " אתה יודע
שאמא לא מרשה לך לאכול מאוחר". "נווווו" "לא!" ניר מושיט את
היד לקחת וופל. רונית מרביצה לו על היד "אמרתי לא" "איזה רעה
את" "אתה רוצה שאני אמשיך בסיפור או לא?" "לא. זה סיפור
מטומטם!" "זה נכון" "סיפור אחר". "אין סיפור אחר. אמרנו אחד.
אתה לא רוצה אותו, לא צריך. יש לי שיעורים לעשות". ניר בוכה
"את רעה". הולך לחדר.

רונית חוזרת לשיעוריה ולדיאט קולהה.  היא לא מצליחה להתרכז.
פותחת טלוויזיה. לא מצליחה להתרכז. חוזרת לשיעורים. לא מצליחה
להתרכז. כל הזמן פוזלת אל האוכל. לוקחת עלי בצק דקים מאחד
הבורקסים. אח"כ מעוד אחד ומעוד אחד. עד שלקחה מכל הבורקסים ואי
אפשר להוציא עוד שכבות מבלי שיראו. מהראפלס היא אוכלת את
הפירורים ואת השבורים. ניר צועק שהוא רוצה לראות את הוידאו של
יעל בר זוהר ואבוקסיס ומיכלוש ודנה דבורין עם 'כאילו'
ו'אפילו'. ורונית צועקת שאפילו בכאילו לא. ואוכלת מהוופלים גם
אחד שבור ועוד אחד. אם היא תיקח יותר ישימו לב. מהשוקולד היא
לא יכולה לקחת כי ישר ישימו לב אם היא תשבור קוביה.

2130. רונית נכנסת לחדר של ניר שיש לו את כל הדברים הכי חדישים
ומגניבים. מחשב ופלייסטיישן וטטריס. וגם אנציקלופדית מדע
לילדים ונוער שוחר מדע ודיסקים של תוכנות לימוד שאמא הביאה
מאנגליה ותסכיתים שמקריא אלכס אנסקי וטייפ CD של מיי פירסט
סוני. נו נו.
ורונית רוצה שניר ילך לישון וניר לא רוצה. ורונית כן רוצה וניר
לא רוצה. והוא רוצה סיפור לפני השינה ורונית אומרת שאולי אחרי.
ומכבה לו את האור. ניר צורח קצת. רונית מתעלמת.

היא חוזרת לסלון ומוזגת לעצמה עוד דיאט קולה ושותה. ושוב מנסה
שיעורים ושוב לא מצליחה להתרכז . היא מסתכלת באוכלים שעל
השולחן, מסובבת את הצלחות 360 לראות אולי יש עוד מקום שממנו
אפשר לגרד קצת אוכל. ויש עוד איזה חצי פירור אבל חוץ מזה כלום.
אז היא הולכת למטבח.

היא פותחת את המקרר. עוגת הקצפת בפנים. סוגרת. פותחת את ארונות
המטבח. מחטטת. עוברת על כל המוצרים, אפילו אלה שהכי בפנים.
לוקחת את חבילת עוגיות הצ'וקלד צ'יפס אך היא סגורה. מחזירה
חזרה. לוקחת את חבילת הוופלים ואוכלת את כל השבורים. ואת אלה
שאין להם את כל השכבות. פותחת את הבורקסים ואוכלת שניים. פותחת
את המקרר, מלקקת מסביב את העוגה. לא מגיעה לכל המקומות
האסטרטגים אז מוציאה אותה החוצה. המקרר פתוח. ביד אחת מחזיקה
את המגש ביד שניה מלקקת. חתיכה גדולה של העוגה נופלת על
הריצפה. היא מסתכלת למטה מתכופפת, מנסה לנקות ביד אחת. מרימה
את ראשה. ניר עומד מעלה עם חיוך גדול. "מה אתה עושה פה?" ניר
לא עונה מחייך ולוקח לק / חתיכה מהעוגה. רונית מתרוממת. "מה
אתה רוצה?" "הרבה דברים" "מה?" "נתחיל במומו מלך הסומו"

ניר ורונית מתיישבים בסלון. "מומו מלך הסומו ההומו. אתה יודע
מה זה הומו?" "כןןןןןןןןןןןןן" הספרים של היום. "מומו היה המלך
ההומו הראשון של הסומו אמנם תמיד היה זה סוד גלוי שרבים משחקני
סומו נהנו מהנגיעות בשומנים של יריביהם"...

הטלוויזיה דלוקה עם הקסטה של מלכות ערוץ הילדים. ניר ישן. שוכב
על הכורסא כשראשו על ירכיה של רונית. רונית מפסיקה לקרוא.
"בוא, ניר נלך לישון. ניר, בוא נלך לישון" "עוד מעט" "בוא"
רונית מקימה את ניר. ניר ישנוני, משפשף את עיניו, קם והולך
בקושי. רונית מחזיקה את ידו ומושכת אותו. "אתה לא תספר,
נכון?". ניר מחייך מתוך שינה.

רונית חוזרת למטבח. מסתכלת על העוגה. אי אפשר שלא לשים לב
לחתיכה שחסרה ממנה. רונית לוקחת עוד לק.

לאחר שעתיים. רונית בסלון. שקיות האוכל במקום. נראות רזות
יותר. בצלחות בסלון כמעט שלא נשאר אוכל.

רונית מסתכלת בשעון המורה אחת עשרה וחמישים. "שיט" היא מפטירה
ומתחילה לכסות עקבותיה בהילוך מהיר: דוחפת הצ'.צ'. עמוק לירכתי
הארון, מנפחת השקיות, ממלאה הצלחות.

 
נירה וצביקה חוזרים. "הוא היה בסדר?" "מלאך פשוט" "נכון? "מה
זה? לא אכלת שום דבר!!! "לא הייתי רעבה"  "כמה אני חייבת לך"
"80 שח". נירה מפשפשת בארנקה. "אולי בכל זאת? יש לי עוגה טובה
מאוד במקרר בוב(BOOB), תוציא ת'עוגה מהמקרר" "לא לא, זה בסדר.
אני חייבת ללכת" "יש לי רק שטר של 50. בוב יש לך כסף?" צביקה
מוציא את ארנקו. מוציא שטר של מאה. "יש לך עודף?" "לא" "יש לו
רק מאה" "לא משנה בפעם אחרת" רונית לוקחת מהר את תיקה וחוטפת
מידיה של נירה את השטר של ה-50.  "להתראות" ויוצאת. מעניין אם
הם ישימו לב, אם הוא יגיד משהו". לא ברור. היא לא יודעת מה
חשבו. אבל הם לא קראו לה יותר לבייביסיטר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם לא הייתי
אינטלקטואל בטח
הייתי משהו
אחר.







אביה האיום.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/4/02 15:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הדודה נורית

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה