אנחנו פוסעות לנו משולבות ידיים. טוב לי. טוב למרות הצביטה
הקטנה בפנים. אני לא רגשנית. הרי זו פרידה רק לשבוע. פניי
חתומות ואני ממשיכה ללכת, מסתכלת קדימה. ידה מחליקה לידי
ונאחזת בחוזקה.  היא יודעת. אני מתאפקת לא להסתכל ואנחנו
ממשיכות ללכת, אני מרגישה אותה לצדי.
אנחנו נעצרות ואני פונה אליה. הגענו ליעדנו. אני מסתכלת לה
בעיניים והיא קוראת הכל. אני נושקת לה על הלחי ואנחנו מתחבקות.
המון זמן. אנשים סקרנים מסתכלים. לבסוף אנחנו נפרדות. אני לא
יודעת מה אני אומרת. בטח לא חשוב.
באוטובוס, אני משעינה ראש על החלון, ומסתכלת אל המרחבים
הירוקים שהקיץ עוד לא לקח. אני נזכרת בעבר. איך שנפגשנו. אני
צוללת בחדוה אל מעמקי נפשי ונעטפת בחומה נעימה ומבודדת.
לפני שאני נרדמת אני רואה את דמותה מולי, ויודעת שאני סוף סוף
שמחה.