New Stage - Go To Main Page

יונתן מורג
/
סינדרום סופרמן

אני אהיה הראשון שיודה שלפעמים נתקעים לי קטעים בראש ואני לא
ממש מצליח לעזוב אותם עד שקורה משהו סופני, לכאן או לכאן. זה
כמו למשל כשהחלטתי שאני חייב לגלות לאיפה הולכת הגרב השנייה
מכל זוג גרביים שאני שם בכביסה. זה היה בוקר שבת לפני שנה,
והיה מזג אויר שפשוט צעק ים. איך שנעלתי את הכפכף השני קלטתי
את חבל הכביסה מקצה עין ימין וראיתי שתלויות עליו גרב אחת
אפורה, אחת שחורה ושתי גרבי ספורט לבנות לא מאותו זוג. אורית
כבר חיכתה לי בחוף, אבל אני רכבתי על מכונת הכביסה עם ארגז
כלים והתעלמתי מהטלפון. פירקתי אותה לגורמים ראשוניים ומצאתי
קצת מוך. לא מצאתי אף אחד מבני הזוג של אוסף הרווקות שעל החבל.
למחרת הזמנתי טכנאי שירכיב מחדש את המכונה וייקח לי את כל
המזומנים שנשארו לאותו חודש. אמנם נתקעתי בלי אוכל "סטנדרטי"
לשבועיים, אבל תתפלאו איזה מתכונים אפשר להרכיב עם קצת דמיון
והרבה מוך.
או שאני קשה למידה או שיש לי איזשהו סינדרום שקשור בימי שבת
שטופי שמש, שפסיכיאטר מבריק יכול לעשות עליו מחקר חיים, כיוון
שכמו אז גם ביום שבת הזה פשוט לא יכולתי לעזוב. איתי סרב לתת
לי שלוק מהבירה שלו ואני ספרתי בראש כמה צעדים יש עד הבאר של
הבננה ביץ', מנסה להחליט אם שווה לי יותר לריב איתו או לחפש
מלצרית. אולי שלוש שניות אחרי שצעקתי "בירה" - כי תמיד כדאי
לחשוב על אופציה שלישית - הרגשתי טפיחה קרירה על הכתף וראיתי
שם גולדסטאר מחוברת ליד של מלצר.
הבירה נכנסה אליי כמעט באותה מהירות שהגיעה וגם עשתה את הטיול
שלה במערכת העיכול שלי בערך באותה מהירות. המערבולת בבטן
הודיעה לי שאני חי על זמן שאול כך שגם הדרך לשירותים לא היתה
איטית בהרבה. כשהתפרצתי לתוך השירותים ראיתי את המלצר של הבירה
מגלגל משהו אדום מתחת למכנס הלבן שלו. שכחתי שרציתי להשתין
ורצתי כמו סופרמן בחזרה לשולחן של החברה שלי. לא כזה עם היד
קדימה, אלא פשוט הכי מהר שיכולתי.
"סופרמן ממלצר פה" הכרזתי כולי רועד. רן ואיתי הסתכלו עליי
במבט נוקב ורן פלט: "זהו, בשבילך אין יותר בירה היום". "מישהו
רוצה עוד משהו?" שאל אותנו במפתיע המלצר כשהוא תוקע בי מבט
חודר מאחורי משקפי השמש שלו. הצצתי לכיוון השירותים. מאה מטר
לפחות, ספרתי בראש ואני נשבע שהוא היה שם לפני עשר שניות,
מקסימום חמש עשרה, ורק נכנס לתא בשביל להשתין. הצלחתי לגמגם
שבשבילי אין יותר בירה היום ורן הסתכל בי במבט מנצח. סופרמן
הלך בצעדים איטיים שנראו לי מדודים מדי לכיוון אחד השולחנות
האחרים.
"אני אומר לכם שזה סופרמן" לחשתי לאיתי כשאני מסתכל בחשש
לכיוון הגב של המלצר. צעקתי "בירה" הכי חזק שיכולתי וחיכיתי.
איתי ורן התחבאו בתוך הכסאות נוח כשכל הבננה ביץ' הסתכלו לחפש
את מי שהורס להם את הנירוונה של שבת בבוקר. סופרמן אפילו לא
הסתכל לכיוון שלנו והבירה לא הגיעה גם אחרי רבע שעה. זרקתי מבט
לשמיים הכחולים מלטפים של שבת בבוקר וקלטתי ענן נוצה לבן בצורת
תוף של מכונת כביסה שמביט בי בחזרה.
אחרי שצעקתי עוד פעם "בירה" רן ואיתי החליטו שיש טורניר מזחלות
בשידור חי ב- ESPN שהם נורא רוצים לראות והשאירו אותי לבד.
סופרמן ניגש לשולחן עם חשבון ואמר לי שנראה לו שכדאי שגם אני
אלך קצת לאיפשהו שהוא לא הבננה ביץ'.
"שב שנייה, סופרמן" אמרתי כשאני גורר את המלה סופרמן לאט לאט
על הלשון.
"קוראים לי רונן" ענה לי סופרמן ושאל "מה יש לסופרמן למלצר
בבננה ביץ'?"
"ומה? את העבודה בעיתון ההוא היית צריך בשביל לגמור את החודש?"
שאלתי.
"תרד מזה. שבת בבוקר, שתית קצת בירה, יש לך את הבריזה של הים,
מה אתה צריך לעשות צרות לאנשים? תן לעבוד ותעזוב את זה" אמר לי
סופרמן.
"אז תוריד את המכנס" ספק ציוויתי עליו.
"אתה לא הטיפוס שלי" צחק לי בתשובה סופרמן.
"תראה לי שאין לך טייטס אדום מתחת למכנס" המשכתי להקשות עליו.

הפלאפון שלי צלצל ואני התעלמתי. הרוח שינתה כיוון וראיתי שהענן
הלבן שלי שינה צורה לגרב ספורט לבנה.
סופרמן הבין שאני רציני ולא מתכוון לעזוב את הנושא. הוא התיישב
בכסא לידי והתחיל למשוך את המכנס שלו כלפי מעלה. כשהוא הגיע עד
הגובה של הברך ולא היה שם כלום חוץ משערות של רגל, החלטתי
לשנות כיוון במפתיע, "תראה לי מתחת לחולצה". סופרמן תפס את
הראש שלו בשתי הידיים ונשם עמוק. הוא הרים מעט את החולצה הלבנה
שלו, אבל לא היתה שם S של סופרמן בצהוב על גבי טייטס כחול
אדום. היו שם רק שערות של בטן.
"אז איך זה שבפעם הראשונה כשצעקתי בירה הבאת לי תוך שלוש שניות
ואחרי שאמרתי שאתה סופרמן התעלמת מהצעקות?" שאלתי בחשדנות.
"בשבילי אין יותר בירה" חיקה אותי בגמגום מוגזם.
פתאום קלטתי שהבוס של רונן כבר צועק עליו במשך דקה שיתקדם
לשולחנות אחרים ומסביבי ראיתי אנשים עצבניים, נטולי אלכוהול
מחפשים מלצר ואת השתייה שלהם. באמת שהרגשתי לא נעים. הצצתי
בענן שלי וראיתי שהוא נסחף עם הרוח הצפון מזרחית לכיוון מרכז
תל אביב. זרקתי כסף על השולחן והשארתי טיפ גדול בשביל רונן.
לפני שקמתי ללכת, בחנתי אותו עוד פעם אחת מכף רגל ועד ראש.
הרגשתי קשר קטנטן בבטן ונזכרתי ששכחתי להשתין כשהייתי
בשירותים. הייתי חייב להשתחרר.
"רונן, אתה בטוח שאתה לא סופרמן?" השתחררה לי השאלה יחד עם
הקשר בבטן.
"אני לא סופרמן" הוא ענה לי בעצבים ולפני שהספקתי להוציא מלה,
הסיט למטה את משקפי השמש שלו ושרף לי עם קרן לייזר מהעיניים
שלו S קטנה כזאת של סופרמן באמצע המצח.
כשחזרתי הביתה אחרי חדר מיון ראיתי בחצר, מתחת לחבל כביסה שלי
גרב אחת אפורה, אחת שחורה וגרב ספורט לבנה אחת מטונפות לגמרי
מציצות מתוך החול של הגינה. הסתכלתי לשמיים וראיתי את הענן
הלבן שלי משנה צורה לפרצוף של טכנאי מכונות כביסה. עמדתי מול
הראי של הכניסה לבניין וגירדתי את המצח במקום שיש לי S של
סופרמן. בשנה הבאה אני נרשם ללימודי פסיכולוגיה, הודעתי לעצמי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/4/02 17:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יונתן מורג

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה