היא היתה נערה מלאת שמחת חיים
היתה בתוכה נשמת פרפרים
היא ירדה אל הים
אהבה את כולם
ודמעות לא תראו, לא אצלה.

קראו לה אליזה, קראו לה אליז
אף אחד לא ידע בדיוק
לא היה אז ידוע, שם אותה נערה
וכולם אז כינוה- NoName.

לא היתה בעיה לאותה נערה
להגשים כל חלום וחלום
אך הגיע היום, אותו היום
בו היתה כה קרובה לתהום.

ומחניק מסביב, וצפוף, ורועש
ואליז, אליזה כבר נואשת
יכול להיות שתזכור מעתה
שכולם עוד כינוה- NoName.

היא בכתה לאיטה, בדממה מרעישה
איך דממה יכולה להרעיש?
תעודת הזהות לא היתה שם איתה
וכולם מחשיבוה למתה.

היא איננה עכשיו, היא איננה עוד
לא אליז, וגם לא אליזה
ועכשיו, רק בגלל תעודת הזהות,
עכשיו היא באמת
ללא שם.






יכול להיות שזה על נערה בשואה.
יכול להיות שזה על נערה סתם.
יכול להיות שזה על נערה ללא שם
נערה ששמה הוא NoName.