עמרי מוגזח / כשאת לא כאן |
אני פותח עיניים, אבל לא רואה כלום.
הזמן עובר, בינתיים הכל אצלי עגום.
אני יושב לי בחדר, יושב לבד.
לא שואלים אותי אם אני בסדר, מרגיש כמו אף-אחד.
כשאני פותח עיניים, ולא רואה אותך.
אני מבין שאני זקוק לך.
לחיוך, לעיניים, לשיחות הארוכות,
אחכה לך בידיים פתוחות.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|