בתוך בור ישנו לבד אדם,
אינו שונה מכול אחד,
אך הוא בודד.
אין מישהו שמשתתף אתו,
באמת,בכול מחשבותיו.
הוא מצייר ומשנה את החום לאדום,
מוצא זרע ומצמיחו לצבע ירוק.
מעיף מבטו והנה השמיים
מבקרים בכחול,
האור רחוק והחלומות קרובים.
החושך עוטף את הפתח בחשש,
והירח מאיר במסתורין
הלבן שבו, מוביל את השקט למקום.
האור מתחזק, השמש עולה,
ואיתה צובע הצהוב
באופטימיות ובכוח את היום.
הכוח מתחזק והופך לאדום
וממשיך לכול הצבעים.
והבור לבד,
והאדם לבד,
אך בא הכחול ומביא את התקווה
שיבוא היום שבו הצבע והכתב
יהיו מאוחדים.
אין הפרדה,
אין לבד,
אין חלוקה.
הכול. |
