עוד רגעים של עמידה על המישמר בין כותלי העיר העבודה .
רדיפה מטורפת מלאת אנדרנלין אחרי הצל שנחבא בין הבתים . נסיון
נואש להרוג את הפולש החצוף.
הו הו ילד קט לאן פנייך מועדות ?  אולי תספר על כך לזקן בעל
פנים מקומטות ? לאן אתה בורח ?  עצור ! עצור ! לקיבינימט אמרתי
לך לעצור !!!  תפסיק לברוח חצוף קטן , נשבעתי בתוכי שאהרוג
אותך , אהרוג אותך חזק עד היסוד , אמחק זיכרונך משערי העיר
המבוצרת.
לעולם לא תצליח להתחבא בתוך האנדרלמוסיה החוגגת ברחוב הרגשות .
פה נולדת ופה תמות . ואין עינייך יכולות לראות ואף לדמיין את
המתרחש בגבעות הפרפים שבשערים הפתוחים בערים הסמוכות .
אין ביכולתך לחוש ואף לא דבר קטן מנפלאות אלו , אלא רק מבט
מצומצם הנשלח מבין צריחים במעלה מגדלים .

התענגות מרוחקת מתענוגות אחרים , בין היציאות והביקורים של
אנשים רבים בערים הסמוכות .
אבל מתי תתעורר?? מתי תבין ? שערי עיר זאת נעולים ואין רשות
יציאה ובמיוחד שלא כניסה . הקרוב ביותר שתוכל לגעת באנשים אשר
מחוץ לעיר יבוא אך ורק דרך מראות עיניך וצעקות מיזדמנות מבין
חומות העיר אל  עבר ההולכים ושבים  שעתים בין לבין כזבובים
כואבים , מאושרים אשר לומדים את מהות החיים .

אל תנסה להשלות את עצמך שחומות אלו יתבלו עם השנים , נהפוך הוא
, צבא של פחדים משמר אותם מיום ליום ודואג לחיזוקם גם ברגעים
אלו ממש .

תצטרך לעזור אומץ רב בישביל  לפרוץ את שערי העיר , תצתרך לעזור
כוח  נפשי רב בישביל לפרוץ את שערי העיר .
תצתרך לעזר בהרבה אומץ וכוח ילד קט , קח תרמיל זה יש בוא את כל
הנחוץ לפריצת השערים , בהצלחה ילד , אני אחכה לך כאן כאשר תשוב
אם מבקרים מעיר אחרת.