לילה דרך מראות עיניו של חדף סתום עין .
כוכבי שאול מנצנצים בשמי ים רדודים,
ושקט...
כל כך שקט עד שאי אפשר לשמוע את צווחות האדם ואת בכי תמרוריה
של זקנה בלה שמיזמן כבר איבדה את צורתה.
והירח , אותו ירח יפה אשר סוגדים לו , ליופיו ואורו העמום .
לועג הוא מלמעלה על כולנו , על יגוננו , על תפילותינו שמופנות
לכיוונו שם למעלה ואין איש אשר שומע אותן .
לועג הוא על אומללותינו , לועג הוא על סבלנו ,
על אותה פתטיות מושלמת אנחנו נוהגים לכנות ציביליזציה .
שקט..
פצצות מרגמה ויריות קלצניקוב חותכות את האויר , ילדים במדים
נופלים בשדה הקרב וזעקת אמהות על בן שאבד.
החיטה הרכינה ראשה כלפי האדמה והסלע התחפר בתוכה.
כניראה שאנחנו מכוערים מידי למראית עיניהם.
שקט.. כל כך שקט שמרוב שקט כבר אי אפשר
לישמוע את המתרחש בשדות הכחולים של אותם אנשים אשר אנחנו נוטים
לכנותם
אהובינו . |
