"מי זה עובר שם עם כלוב של תוכים?" מי אמר את זה? קיפוד הסתובב
סביב עצמו, הפנה מבט לכל הכיוונים המוכרים לו וגם לכמה כיוונים
שלא. הסריקה המהירה הביאה את קיפוד למסקנה שהוא נמצא לבד בשדה
פתוח בלי נפש חיה במרחק של כמה מאות מטרים לכל הפחות מה שלא
יכל להסביר את העובדה שקיפוד שמע קול שנדמה היה שמגיע ממש
מאחוריו ואת הדמות השניה שהייתה אמורה להיות בקרבת מקום אותו
אחד שמסתובב עם כלוב של תוכים. קיפוד מטבעו איננו אחד שמתעמק
בדברים יתר על המידה ומעדיף לקבל אותם כפשוטם לכן הוא העריך
שחום השמש היוקדת גרם לו להזיה קצרה ובלתי מזיקה וכעת הוא יכול
לחזור לעסקיו.
קיפוד הביט על הטנק הגדול שהיה הנוכח היחיד מלבדו באותו שדה
המתפרש למרחקים. טנק מרכבה שלוש, פאר התוצרת הצבאית. קיפוד נתן
מספר נקישות על המתכת ונראה מרוצה למדי. אני חושב שאקח אותו
לעצמי,
מעניין אם זה יפריע למישהו? קיפוד התחכך בדעתו ולבסוף החליט
שאם למישהו יחסר מאוד אותו כלי משוריין בוודאי תתפרסם ידיעה
בכלי התקשורת ואז קיפוד יחזיר את הטנק וייטען לטעות שנעשתה
בתום לב. למען השם, הוא הרי בסך הכל קיפוד. קיפוד התחיל לשחק
עם מספר חוטים חצויים שבלטו מכל מיני אזורים בטנק בניסיון
לסגור איזשהו מעגל חשמלי. לאחר מספר כשלונות חרוצים הוא עצר
לרגע, גירד בפדחתו, ביצע זינוק לולייני ונחת ראש קדימה במושב
הנהג. לאחר מאמצים רבים קיפוד הצליח להתהפך, או אז הוא הבין
שייאלץ לחזור למצבו ההתחלתי בכדי להגיע לזווית הנכונה שבה
יתאפשר לו ללחוץ על כפתורי ההפעלה. מתג ה-24 הורם כלפי מעלה
והפעיל המון נוריות קטנות בצבעי אדום, צהוב וירוק. הטנק התחיל
להשמיע חרחורים ורשרושים, קיפוד קצת נבהל בהתחלה אבל נרגע מיד
כשמצא ספרון הדרכה שהיה זרוק בתחתית תא הנהג.
קיפוד לחץ על כל המתגים הדרושים, משאבות דלק, אורות, הכניס
להילוך, לחיצה על הגז והטנק דוהר.
קיפוד היה כל-כך מאושר עד ששכח להוריד את משקפי המגן שהיו
מחוברות לקסדת האופנוענים שלו ולכסות איתם את עיניו, לאחר דקות
מספר כל פניו נתמלאו באבק, רסיסי דשא וחלקי חרקים מרוסקים.
קיפוד נאלץ לעצור. בזמן שהוא התנקה וחבש את משקפי המגן הוא
התחיל לחשוב על היעד שאליו פניו מועדות. קיפוד נסע עוד קצת
ולבסוף לקח פנייה חדה והמשיך בדרך הישירה אל יער אודם. הוא
החנה את הטנק במרכז היער ואץ לביתו. הוריו של קיפוד זכו לראות
משהו לא מזוהה מתפרץ לביתם במהירות מטורפת ונעלם כלעומת שבא.
קיפוד חזר אל הטנק ועבד עליו כל הלילה, הוא ניקה וקרצף, צבע
ושפשף, קשט וריצף, צחצח ומירק ולבסוף עיצב את הטנק כפאב שכונתי
שלא היה מבייש אף אירי גאה. העסקים פרחו, קיפוד העסיק כמה
דביבונים כבאר-מאנים, כמה דובונים כבאונסרים ואת שאר היער
בשתיית משקאות. יער אודם הפך ליער העליז ביותר בעולם וקיפוד
הפך לאחד הקיפודים העשירים ביותר בעולם. יש רק דבר אחד שקיפוד
לא מצליח להבין עד עצם היום הזה...
"מי זה עובר שם עם כלוב של תוכים?!" מי אמר את זה? קיפוד קם.
"אני דורש לדעת מי אמר את זה!" הוא הביט על השדה הריק שנפרש
מסביבו.
"אני אמרתי את זה!" לקיפוד היה צבוע תלוי על הכתף, הוא קפץ
למעלה ולמטה בהתלהבות והצביע עם רגל ימין לכיוון דרום מזרח.
קיפוד כיווץ את עיניו וניסה להביט למרחק גדול ככל האפשר.
"אין שם שום דבר." קיפוד אמר בנחישות.
"עובר שם מישהו עם כלוב של תוכים! מי עובר שם עם כלוב של
תוכים?!" צבוע נראה כעומד לאבד את סבלנותו שבכל מקרה לא הייתה
אחת ממידותיו המובילות.
"צבוע, אתה הוזה! תפסיק עם זה מיד!" אמר קיפוד ונופף בידיו
כחובט, קיפוד הצליח לפגוע רק באוויר, הוא איבד את שיווי משקלו
וגם את הכרתו ונשכב מעולף במרכז השדה. צבוע פתח בריצה מטורפת.
"אתה רואה את הטנק שם באמצע השדה?" צבוע התנשף מהמאמץ.
"כמובן, זה הטנק שלי. אני עומד להפוך אותו לפאב שכונתי." אמר
האיש עם הכלוב של התוכים.
"כל הכבוד לך. לידו שוכב קיפוד מעולף, אולי אתה יכול לבוא
לעזור לי לטפל בו?" צבוע שוב קיפץ ונופף
בהתלהבות.
"צבוע אתה הוזה! תפסיק עם זה מיד!" אמר האיש עם הכלוב של
התוכים ונופף עם הכלוב, האיש עם הכלוב הצליח לפגוע רק באוויר,
הוא איבד את שיווי משקלו וגם את הכרתו ונשכב מעולף בקצה השדה.
צבוע לקח לו את הכלוב בהפגנתיות, לאות מחאה.
במרחק לא רב מאותו השדה עמדה תלולית שאם הייתה מתאמצת קצת
וצומחת לגובה רב יותר ניתן היה לקרוא לה גבעה. על התלולית שלא
הצליחה לגדול ולהפוך לגבעה שכב קיפוד ותיצפה. עד כמה שהיה ידוע
לו הוא לגמרי לבד על אותה התלולית ולכן לא ניתן לתאר כמה מופתע
הוא היה כששמע את הקול...
"היי, מי זה עובר שם עם כלוב של תוכים?"