חשבתי, הוא יכול לעזור לי אבל תלוי באיזה מקרה. למשל כשביקשתי
ממנו לעזור לידיד שלי שנמצא בצרה הוא לא עזר ואני הייתי זו
שניקתה לבסוף את כל החרא מהרצפה והוא היה אשם בצרה שלו והוא זה
שבכה לי על הכתפיים והתנצל על הכל.
לא אמרתי כלום אז אבל הוא יודע שהוא חייב לי טובה על זה שזרקתי
את הכדורים לאסלה ובכך הצלתי אותו מגורל גרוע ממוות, מהתמכרות
מייאשת וכואבת.
הוא כן אמר לי תודה על כך אבל לא פירט ונעלם למשך שבוע שלם
מבלי להתקשר בכלל. נורא דאגתי אז. עכשיו צמרמורת עולה בגבי
כשאני חושבת על זה, מה היה יכול לקרות לו אז.
קרניים של שמש חדרו מבעד לווילונות בחדר וסנוורו אותי.
עצמתי עיני מפניהן ולא יכולתי שלא להזכר בקרני האור של המכונית
שבאה לקחת אותו בדיוק לפני שבועיים. מזל הוא לא היה בבית. הם
חיפשו אצלו, עשו בלגן אבל לא מצאו כלום.
נשמתי לרווחה ופתחתי את החלון. השחר הפציע מוקדם אבל אף פעם לא
מאוחר לתקן עוולות.