מי שחלב/ איתמר רייצס

(לאחר שטיפלתי בכל הנושאים הבוערים: הטרור ,הכפייה הדתית
ואכילת בשר חי, אני מבקש להתייחס לנושא שחשוב לי מאוד: ההפרטה
בקיבוצי ארצנו. אמנם אני לא ממש מבין את המילה, אבל אני בטוח
שזה שינוי מסויים, ולכן נכתב שיר זה, לכבוד חבריי הקיבוצניקים
באשר הם, ולדעתי ראוי להפוך אותו להמנון התק"ם. השיר הוא עפ"י
"מי שחלם")

מי שחלב לו ונשאר לו דלי ביד,
מי שעמל בפלחה וגם בשדה,
מי שמגיל צעיר, צעיר מאוד, הוא כבר עבד,
אולי היה לו רע אבל הוא לא יודה.

מי שלמד שחומרנות- מילה רעה,
מי פגש רק אנשים עם שם- כינוי, (+)
מי שידע: מזון של חדר אוכל זה זוועה
הוא שיזכה עכשיו לחזות פה בשינוי.

פזמון:
וההרים עוד בוערים באש זריחות,
וסוציאליזם ,כבר יודעים, הוא לא שיטה,
והפרות ברפת- הן עוד מעלות ריחות.
אבל עכשיו נבוא לראות כאן הפרטה.

מי שנולד לתוך חברה עם קצת ניכור,
מי  שודאי רוב ילדותו הלך יחף,
מי שמיטב המתנדבות גרמו לו פין זקור,
יוכל לראות קיבוץ ישן שמתנדף.

מי שקלט עד לא מזמן שני ערוצים ,
מי שלמד שפה אין שום רכוש פרטי,
מי שנהג בטרקטור ובלול אסף ביצים,
הוא שיראה עכשיו שינוי די מהותי.

פזמון:
וההרים..

+ מה שניסיתי לומר, אם כי קצת בעילגות בשל אילוצי מקצב, זה
שבקיבוצים, יודע כל ינוקא, כל חיה היא חייקה וכל שרה היא שרקה.