אהבתך משחררת כנפיי,
מרגיעה שריריי התפוסים.
נשמתי העיקשת נדמית מתרככת
לצידך,
אהובי.

אהבתך צובעת טפריי השחורים,
בתכול של תקווה
וירוק של לבלוב,
וכל הרקב שנדמה כי היה
פעם,
נעלם.

אהבתך מייפה נוצותיי הדהויות,
עיניי נוצצות בברק מחודש
ופעימות ליבי נדמות מתחזקות
אל מול הכאב המתמיד.

אהבתך מקלה עליי את חיי,
אהוב.
נשימותיי קלות יותר לצידך
ואצבעותיי אינן מתעקלות כקרס חלוד
בחומך העוטף
אותי.

נשמת אפי

20/4/02