פגשתי פעם מישהי, בחורה ממש מדהימה. יצאנו כמה פעמים אבל זה לא
הסתדר. לא כל כך חיפשתי באותם ימים. בכל אופן, אחרי שנפרדנו
בפעם האחרונה היא אמרה לי שתאהב אותי לנצח. קצת מוזר, אבל
מחמיא. תראו...
כמה ימים אחרי זה התחלתי לחשוב, בוא'נה, זה שמישהי תאהב אותך
תמיד, זה אחלה של דבר, אבל איך אתה יודע שהיא מקיימת? שהיא לא
משקרת או שהיא פגשה מישהו אחר ושינתה את דעתה. התחיל לאכול
אותי מבפנים.
היא הבטיחה, האהבה שלה מגיעה לי פייר אנד סקוור. כבר באותו יום
הרמתי לה טלפון ושאלתי אותה אם היא עדיין אוהבת אותי. אמרה
שכן.
מאז, כל שבוע התקשרתי אליה לוודא.
היא אהבה אותי עד שהיא מתה, לא מזמן, היה לה זיהום בדם או
משהו, פגע בי נורא.
עד היום, לפעמים כשעובר עליי יום קשה, אני מרים את השפופרת
ומחייג את אותם מספרים.
היום גרה שם איזה אחת, גברת שימל. מבוגרת. היא אומרת שהיא לא
מכירה אותי אבל היא בטוחה שאני נחמד.