אתה, במכונית ספורט אדומה ומנוכרת למראה,
אתה, עם מישקפי השמש והגג הניפתח,
אתה, שנסעת בנתיבי איילון בשעה ארבע לפנות בוקר
ביום חמישי האחרון,
במהירות האור והקול, מהיום לאתמול
אני כולי תודה לאתה.
סטייל ג'ון ווין, מלא אדיבות ונוטף אצילות
כאחד שמסתובב הרבה בדרכים,
במיומנות של בעל מקצוע כנהג מרוצים,
עצרת את המכונית המהירה שלך
בחריקת בלמים וקולות צופרים.
בחיספוס מה, ותוך הסטת בלורית השיער
עם הג'ל לאחור, יצאת מהרכב,
הרמת את מיצי שלי בידך
והנחת אותו בזהירות אל תוך חיקי המצפה,
אני שעמדתי מן העבר השני, בינתיים,
המומה ועם נוזלים מצתברים בעינים,
אז לא היו לי מספיק מילים להודות לך
כניראה שמכתב זה אני שולחת לך
כדי לפצות על אז ועל הזמן האבוד.
אתה ואני ואתה.
אתמול.
זה רק מוכיח לי שעוד יש אנשים
טובים ככלות הכל.
לאתה תודה, ממיצי החתול ואני הנערה.