הכיף שלנו זה לשכב ביחד בחוץ, במרפסת. אנחנו מנסים ללמוד
ליהנות מהדברים הפשוטים של החיים שעושים לנו נחמד, אז אנחנו
שוכבים אחד ליד השני, על המזרון שפרקש הטמבל שרף עם הגחל של
הנגרילה בטעות כשהיה שיכור. שוכבים על הגב ומסתכלים על עננים.
זה כיף להסתכל בעננים, למצוא בהם אלף צורות ולהעביר אותם אלף
מטאפורות מטופשות. כמו אתמול, אחרי שראינו שם פרצוף מעוות ממש,
כמה תנינים וזרבוב אחד שמן, אמרתי לו שעננים מזכירים לי אנשים,
איך שהם מחליפים צורה, נעלמים, עושים דברים מוזרים ושאר
שטויות, שגרמו לו לעשות את מה שהוא הכי אוהב לעשות, וגם הכי
חזק בזה -
להגיד לי שזה בולשיט, שאני מדברת יותר מדיי ושכל הקשקושים
הפלצניים הלאה לא בריאים לי. הוא גם ניסה להשתיק אותי בדרך
שלו,
אבל לא כל כך רציתי כי פחדתי שהזרבוב יברח. ובאמת, רגע אחד לא
הסתכלתי, והוא נעלם. היה לי קצת עצוב, כי היה לי נחמד לראות
זרבוב בשמיים, אז אמרתי לו שדי, שאני רוצה להסתכל על עוד
זרבובים.
כנראה שביעסתי אותו ממש, כי הוא אמר לי שאלו סתם עננים.
סתם עננים, זה מה שהוא אמר.

הו, מעכשיו אני אחפש זרבובים לבד.