|
ילדתי פוקחת את שעריי העולם.
בעודה מניקה את שדיי אמא.
ועינייה חומות ובהן אלוהים צוחק אל העולם.
המלאך הנורא שולח ידו להמיתני.
יומם ולילה אני מתגר עימו מלחמה.
אז ילדתי מלקקת את שפתיה הקטנות.
שבחלב אמא מרוחות.
במלמלה שתי הברות אור.
אבא
ואני שובר את מפרקת המלאך הנורא.
בטרם בכף ידי נגעה.
ושעריי העולם פקוחים כעיניי ילדתי.
וכחול המרחב הנשקף דרכם.
עד אשר יגיע אלוהים,
ויעשה שלום ואחווה בעולם.
אמן. |
|
|
החיים חרא,
החמסין מעיק,
מטאליקה בפול
ווליום לאזניים
מזיק,
לקרוא שירים
בבמה - רעיון
מבריק,
וזהו בערך.
הגליק.
ארגנטינאי
בדיכאון קיץ |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.