תמיד אפשר לסמוך על מזג האוויר

האהבה היחידה שלי, הנפש התאומה שלי, מת על שולחן הניתוחים בחדר
הלידה. הוא נולד עם בעיות בלב, וכבר בהתחלה היה ברור לרופאים
שאין שום סיכוי להציל אותו, אבל בגלל שהיו רגשנים, הם ניסו בכל
זאת.
הניתוח היה קל מאוד, רק לחתוך להצמיד ולתפור, רק שאיפשהו בין
הלחתוך וללהצמיד, למנתח הראשי התחיל כאב ראש רציני, והוא החליט
לקחת כדור. הוא נתן את איזמל לעוזר שלו ואמר לו לא לעשות
שטויות בזמן שהוא יותא שנייה לכדור ואולי איזו סיגרייה, אבל
העוזר החליט שזהו בדיוק הסיכוי שלו ל-15 דקות התהילה (שדרך אגב
כל כך הגיעו לו, כי הוא קרע את התחת כבר 7 שנים...) והתחיל
לחתוך.
חבל שהיום לא מלמדים של כל כך טוב מה לעשות כשהמנתח הראשי יצא
לכדור ואולי איזו סיגרייה ואתה פוגע בעורק ראשי, כי העוזר לא
ידע ממש מה לעשות, אז הוא לקח איזו סיכת ביטחון המאחות התורנית
ואילתר משהו. כשהרופא חזר, אחרי כדור ושתי סיגריות (טוב תראו,
זה ממש מלחיץ להיות מנתח ראשי, במיוחד במחלקת הילדים. אתם לא
מתארים לעצמכם איך הם צווחים לפעמים.), הוא כבר היה מת.
כל הקומה כתה באותו יום, לא יודעת למה, אין שום דבר מיוחד בילד
מת, אפילו אם הוא הנשמה התאומה של מישהו. אולי זה היה בגלל מזג
האוייר הרע, שהוריד ליטרים של גשם על הרחובות החשוכים והריקים,
ממלא את האדמה בשלוליות.
מה שזה לא יהיה, זה גרם למנתח הראשי לבכות במשך כל שאר התורנות
שלו, וכך, כשהוא נכנס לב.מ.וו שלו ויצא לכביש, הדמעות עדין
חונקות את גרונו. הוא לא ראה את השלולית הגדולה בצד הדרך
והחליק והרג איזשהו שיכור עלוב.
הסיפור שלי היה יכול להגמר כאן, באותו שיכור חסר חשיבות, רק
שמאוחר יותר באותו ערב, השיכור היה צריך להתנפל על אמא שלי
ולגרום לה הלפלה.טוב נו, עוד מקריות של מזג אוויר.