הוא היה בדרך הבייתה עם כמה חברים שלו אחרי יום שישי בערב
מייגע. הערב דווקא התחיל טוב, אבל משם הוא לקח פרסה ורק האיץ.
כולם רק רצו להגיע הבייתה. כל אחד מהסיבות שלו, שכרגע לא
משנות. הם הלכו להם ופתאום שמעו צעקה, שכנראה נועדה כדי להפחיד
אותם. הוא הסתכל לכיוון שממנו נשמע הקול, וראה שלוש דמויות.
הוא לרגע היה חשב שהוא מזהה אותה שמה עם שתי חברות שלה. הוא
עצר לרגע, רק כדי להיות בטוח שזאת לא היא, אבל החברים שלו, כל
אחד מהסיבות שלו, כבר המשיכו קדימה. הוא הניח שהוא כנראה לא
ראה טוב. ממש לא היה לו חשק לחזור לבד הבייתה, אז הוא המשיך
איתם קדימה, בזמן שהיא והחברות הסתלקו משם (בכעס, ככה הוא הבין
אח"כ). מטומטם.
הוא שאל את חבריו והם אמרו לו שאכן אלה היו מי שהוא חשב. הוא
לא ידע מה לעשות עם עצמו, אבל המחשבה הזאת נקטעה ע"י ס.מ.ס
ממנה. אין לו מושג איך היא עשתה את זה, אבל היא הצליחה להעביר
את הכעס שלה ממש בבירור דרך בערך 35 תווים. הוא רצה להסביר לה
מה קרה, אבל זה לא היה הזמן או המקום, אז הוא הבטיח שהוא יתקשר
כשהוא יגיע הבייתה.
כל החברים באו אליו, כל אחד מהסיבות שלו. הוא כבר רצה שהם
ילכו, שהוא יוכל להתקשר אליה. בסוף הם הלכו והוא הרים את
הטלפון, שמשום מה פתאום הרגיש ממש כבד, כמעט כמו הלב שלו.
היא נשמעה מאד נרגשת. הוא לא היה בטוח, אבל חשב שהוא שומע
אותה בוכה. הוא כ"כ שנא שהיא בכתה. הם התווכחו כמה דקות. הוא
סיפר לה כמה תירוצים, שהיו נכונים אגב, אבל ממש לא רלוונטיים.
תוך כדי הויכוח הוא הבין כמה שהיא צודקת. היו להם כבר כמה
ויכוחים, על דברים קטנים. פעם היא הייתה מנצחת ופעם הוא. הוא
אהב לחשוב שהוא היה מנצח ברובם. בכל אופן דווקא את זה הוא
הפסיד. הוא כל הזמן התנצל, אבל לשווא.
אם הוא היה יכול להחזיר את הזמן אחורה, הוא היה עוצר, נותן
לה אלף חיבוקים, אלף נשיקות, ושואל אותה מה שלומה, מה קורה ומה
המצב.
היא אמרה לו "ביי", מה שלא השאיר לו הרבה ברירה.
אח"כ הם החליפו כמה הודעות ס.מ.ס. הייתה לו הרגשה שהמסר שלו
ממש לא עובר טוב.
הוא הרגיש כ"כ רע. אין לו מושג מה עבר לו בראש באותו רגע
דבילי. הוא חיפש משהו רע שהיא אי-פעם עשתה לו, כנראה כדי
להרגיש יותר טוב עם עצמו. מן הסתם הוא לא הצליח למצוא מקרה אחד
כזה. כן עלתה לו לראש מחשבה שהיא לא הייתה מתקשרת מספיק, אבל
חוץ מזה כלום.
הוא קם בבוקר, מוקדם, והחליט לבקש ממנה סליחה בבמה. מי יודע,
אולי הפעם היא תסלח.
סליחה. |
