השמש צלחה את השמים במהירות על ביחס למופע צדקה והערב הגיע
בצורה רומנטית למדיי עם אפקטים ושירי מזמור אילמים. לא היה
יותר מדיי בחוצות ג'נין: לא יותר מדיי חיילים, לא יותר מדיי
אנשים, לא יותר מדיי הריסות ולא יותר מדיי גופות. הכל יחסי
אמרו חלק, הם פשוט הכחישו.
'הפלוגה של משה', שמנתה כ13 איש, פיטרלה לה בחוצות ג'נין
המזרחית, ליד בית הזונות הערבי.
"מה הולך?", שאל דודי לבסר, מילואימניק ישן - חדש.
"הולכים מחפשים סתם אתה יודע..", השיב לו משה המפקד.
"אממ..סתם ככה?", שאל מנחם העיוור.
"כן, כן..תזהר מהמטען.."
-'שקבלבלבום!', "טוב הוא מת, עזבו אותו כאן".
"חבל, נשארו 12", חייך סטפנוב הרוסי-צרפתי.
'קנאקאק' עז נשמע צפון מערבית ממקום הפיטרול.
"שמעתי 'קנאקאק' צפון מערבית מכאן!", אמר דודי.
"טוב"
"מה טוב?"
"טוב טוב"
"לא כדאי לבדוק מה זה?", שאל דודי.
"ממ, הוא יתפוצץ בכל מקרה לא?", אמר משה.
"מושיקו מושיקו, בוא נילך נו!", אמר שלמה.
"זה רק כי אני מת עליך אח שלי! אוהב אותך..!"
"כן מותק נעשה משהו בקשר לזה אחרכך..גרר..", אמר לו שלמה
בקריצה קלה.
"טוב אז יאללה חבר'ה אחוטוסטוס נראה מה זה.."
".."
"ממ..למה לא הולכים?", שאל אבנר.
"למה לא?", שאל משה.
"אני שואל.."
"את מי?"
"אותך"
"מה אתה שואל?"
"למה לא הולכים..?"
"לאן?"
"לשם נו, מקור הרעש.."
"עכשיו?"
"כן..זה חשוב.."
"אבל אני באמצע הסנדוויץ'!"
"זרוק אותו לילד החצי מת על הרצפה, הוא נראה רעב..זה חשוב
מזה!"
"אוח איזה רומנטי אתה סך הכל בן 19 מתלמד ארור!"
"לפחות יש לי תואר ביחס אליך יה עובד זבל בן 58!"
"חברה חברה! בואו נזוז וזהו..", אמר שמעון 'גבר האון'.
"טוב"
"טוב"
"לאן?"
"אחרי.."
"למה אחריך? אני המפקד..אתה סתם ג'ובניק נייד"
"כי רק אני יודע איפה זה היה ואתה עיוור חרש אילם חסר יכולות
ומוח שפוי"
"איך קראת לי?"
"כלום כלום"
"יפה..! .. עכשיו תגיד לי לאן הולכים ואני אוביל.."
"טוב נו..שם..", אמר והצביע.
"וואלה אחרי...".
וכך הלכו לה הפלוגה הקטנה אך החביבה ברחוב 'מוסטפה' בג'נין
לכיוון בית דירות קטן אך מהודר בהליכה איטית אך מרשימה.
הרובים נטענו במהירות לכל מה שלא יהיה וכל התחזק להם כל הקטע
המנטלי-לאומי, האצבעות על הדק רק חיכו לראות מוחמד קטן עם
שפם.
"תגיד מה זה?", שאל אחד החיילים,יגאל which is name is, שעמד
בכניסה לבית.
"זה..אלו חוטי חשמל כמובן!"
"ממ..ומה זה?", שאל שנית.
"זה צחוקים זה מישהו שכח חבילת מסמרים 9 מילמטר(לא לא חבילת
דיסקים"
"ממ..ומה זה גם?", שאל בפעם השלישית.
"זה אחלה קטעים איתך שעון עצר, יהיה יפה לחמותי לחג!"
"ממ וזה?"
"בלון גז, אני אומר לך החברה הזאת של הסיפוק בלונים לא עושה
שירות עד הבית..חראות..עשה טובה לך קח את זה תביא את זה לדירה
של האיש שם עם הרימונים על החולצה, טוב?"
"מ..אני קצת חושש, זה נראה מסוכן.."
"לא לא"
"כן..."
"לאא..."
"כןןןןן"
"יודע מה לא צריך..אבל תזכור!"
"אבל..אבל.."
"בררר!!!"
"טוב טוב, אני אקח את זה..", אמר בחוסר רצון.
החייל הלך לאט לאט, כאילו היו אלו צעדיו החשובים ביותר
והאחרונים ביותר, הלך בצעד תימני ובדילוגים קלים, שכב הלך נפל
קיפץ, עצר בדרך לאבטיח ולבסוף הגיע לאובייקט שעל הרצפה.
"מממ..", אמר לעצמו.
"ממ אחותך! טפל בזה כבר..", אמר המפקד בתקיפות עזה.
"בסדר..", אמר בייאוש עז.
יגאל עופף לו לעבר האובייקט, במוחו עלו מחשבות סופניות וכל
חייו חלפו על גדר עיניו בעודו בוהה באובייקט הלא מזוהה.
יגאל כרע ברך להרמת הבלון גז, חוטי החשמל, שען העצר ושקית
המסמרים ואז לפתע התפוצץ ביתר ציניות.
חלקי גופתו השרופים והמבותרים ריחפו באוויר בקצב של 0.2 שניות
לקילומטר, צרחה חדה נשמעה לפני שראשו ניתק מגופו ואז לפתע יגאל
נחת באזורים שונים על פני האזור, בעודו עולה באש הגהנום.
"שים לב שניה לתחת שלו נוחת שם.."
"קטעים", אמר דודי.
"רגע..תביא אותו..", הציע המפקד.
"שניה שניה", אמר ברצון דודי.
דודי הילך ולקח את ישבנו המרוסק אך הסקסי בניגוד לאדם מת של
יגאל והביאו במהירות למפקדו.
"ממ..שים לב מה יש לו על התחת", אמר המפקד לחייל הצעיר
מימינו.
"ממ, דגל פלשתין וסימן גולגולת לבנוני", אמר בפתטיות עזה.
"זה לא נראה לך מוזר?", שאל המפקד בעזרת כאפה נחמדה.
"קצת?"
"הרבה קצת"
"הרבה קצת?"
"הרבה הרבה.."
"אה, ממ..למה?"
"הוא מחבל לבנוני מרגל יגאל הזה!", צרח על דודי המפקד.
"הא...זה רע כן?"
" כן רע כן"
"אחלה...אז מה עושים?"
"ממ תראה.."
"אני יודע!", אמר שלמה.
"מה אתה יודע?", אמרו 11 חיילי היחידה יחדיו.
"נעשה כך.."
"כן?."
"מכוון שמחבלים הרגו חייל שלנו, צריך לנקום נכון?"
"כן!"
"ומכוון שחייל שלנו מרגל, צריך לנקום נכון?"
"כן!"
"אז אני מניח שצריך לנקום, לא?"
"כןןןןן!!!!", צרחו כפרסומות חסרת הגיון.
"יופי אז, משה..מה עכשיו?"
"ממ..נילך..יש שם בית ספר, בית אבות דברים כאלו מגניבים
אחושרמוטה ללילה טוב!"
"וואלה אחריך..אני אלך להביא טנקים, דחפורים, מטוסים, חפצי
יהודיקה ואביזרי אינסטילציה."
"וואלה אחלה אני ראשון אבל חברה!", אמר משה.
"כמובן כמובן, אבל לא לעבור את המכסה של הרמטכ"ל..אתה
יודע..1600 מקסימום..", אמר נחום הסמחד"ד.
"פלוס מינוס..", חייך לו משה.
"וואלה יאללה.."
