|
אני בחדר לבד,חשוך וצר
כואבת ,פחד
אני שומעת צעדים
אני כבולה אל דיבוקי שדים
ואין פה אף אחד
וכואב לי כמו סכין רותחת
שחוצה את הלב לארבעת חדריו
סכין בצורתו היא צלב
ואין לי אף אחד
דמעות קפואות נופלות
שורפות את הפנים שלי
אני שוכבת על הרצפה הקרה שבחדר
הכאב מתפרץ והוא חוזר אלי
כי אין לו לאן להשתחרר
כמו מראה
|
|
|
מבקר הסלוגנים
הכי מבדח אותי.
הוא מתייחס לכל
דמות כאילו היא
כותבת לעצמה את
הטקסטים. כה
תמים, אפילו
המונולוגים של
ג'יי לנו, לא
הוא כותב אותם.
אחד שמאשר את
הסלוגנים ואין
לו איגוד
מקצועי. לכותבים
בטלויזיה יש,
לצלמים יש,
אפילו לאלה
שמושכים את
הכבלים יש איגוד
מקצועי. אבל
למאשרי סלוגנים
אין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.