קמתי היום בצהרים. עוד צהרים. מה עושים היום? כבר אין כל כך מה
לעשות, אפילו טלויזיה אין, אני מניח שאקשיב לרדיו זה איכשהו
מעביר את הזמן.
כבר חודשיים אני ככה, מאז שפוטרתי מהעבודה, לא שזאת היתה עבודה
טובה אבל בכל זאת זה היה משהו לקום בבוקר בשבילו, לקום לצחצח
שיניים, לשתות קפה, להתלבש ולנסוע למשרד.
לא שזה היה המשרד שלי כמובן, היה לי שם שולחן קטן בצד, שם
הייתי יושב עד שהיו קוראים לי לתייק איזה מסמך באחד מהתיקים
שבארכיב.
לא עבודה "משהו", בכלל מאז שאני זוכר את עצמי הכל היה לא
"משהו", את הבית ספר סיימתי בציונים שבקושי מגרדים את הזכאות
לתעודת בגרות, אף פעם לא היתה לי חברה וגם לא הרבה חברים, ולא
שלא ניסיתי.
תמיד נראה שמשהו מונע ממני להצליח, משהו שנדפק בהתחלה של החיים
שלי ולא הסתדר מאז.
אז מה עושים עכשיו? פתחתי את המקרר - כלום כמובן, חוץ מסירחון
שבקע בהפגנתיות מקרטון החלב. הוצאתי אותו מהמקרר והסתכלתי
בתאריך, פג תוקף לפני שבוע. משום מה זה לא ממש הזיז לי ששתיתי
ממנו שלשום. למעשה ברגע זה כבר לא הזיז לי משום דבר בעולם.
התיישבתי על השרפרף במטבח ותפסתי את הראש בידיים, איזו הרגשה
תקועה, החיים נתקעו, פשוט אין לי מה לעשות. מה עושים כשתקועים?
הקירות והמקרר המסריח בטח לא יענו לי.
התחלתי להסתובב בבית, ככה סתם, עושה סיבובים בין המטבח לחדר
שינה. משהו מנצנץ הבליח מתחת לרגל המטונפת של השולחן - 10 שקל,
נו טוב, שיהיה. יצאתי מהבית בדרך לקיוסק.
שמיים כחולים, ציפורים מצייצות, פרפרים מתעופפים, כמה נחמד.
אני נעמד מול הרמזור האדום. אור ירוק, קבוצה של ילדים קטנים
עוקפת אותי בריצה וחוצה את הכביש.
נו ילדים, לא הקשבתם בבית ספר? אסור לרוץ בכביש. "תיזהר בחור!"
אני שומע צעקה ומבחין טיפה מאוחר מידי באוטובוס במרחק מטר
מהפרצוף שלי נוסע בכיווני ללא ניסיון נראה לעין לבלום.

התעוררתי. אני שוכב על משטח לבן עם חוטים מחוברים לי לשתי
נקודות בראש, ועוד כמה בידיים ברגליים ובמרכז הגוף. איפה אני?
נזכרתי. חייכתי.
תמיד זה לוקח כמה שניות להיזכר. ניתקתי את החוטים והחזרתי אותם
למקום שלהם. איזה סיבוב עלוב זה היה, אמרתי לעצמי בגיחוך קל.
פרשתי את הכנפיים ועפתי לכיוון מדור ד', בניין 125 קומה 51 -
הביתה.
זה משחק ממכר, אני מודה, אבל אם לא ניסיתם אותו עדיין ממש כדאי
לכם, זה נקרא "סיבוב החיים" והמערכת עושה את זה באופן מושלם.
כשאתה במשחק אתה לא יודע או זוכר כלום ממי שאתה באמת, אין לך
כנפיים ואתה מאמין שאתה בן תמותה.  טיפשי, אני יודע, אבל זה
ממש כיף לשחק, מחר אני אשחק עוד סיבוב, אבל אני אהיה מישהו
יותר מוצלח, בכל מקרה כשאתה נתקע המערכת יודעת להוציא אותך
מהמשחק.