וביום ההוא השמים עמדו מלכת
והחום הלוהט הציף את העיר
היא עמדה עירומה כמו עץ בשלכת
וגופה הרועד החוויר.
מעיניי הסדוקות הדמעות פילסו דרך
במורד שדה זיפים שטרם גולח
בצעד מהוסס אל הקרוב למושלם
קראתי בשם שמזמן כבר נשכח
בין השפיות שלה לשגעון שלי
"אהובתי" קראתי לזו שמולי
וכשעיניי הנץ נלכדו בעיניי
אהבתי אותה עד בלי די
שיר שנכתב עם ידידה.
שורה היא - שורה אני | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.