אני אוהבת אותו.
כל היום מביטה בו. רק בו. בוחנת מכל זווית אפשרית.
יש לו עיניים ירוקות ושיער אחר.
אני אוהבת בצל. זה טעים. בכל מצב.
אפילו סתם ככה, חי, על פרוסה עם חומוס. או מטוגן. או מבושל.
בחביתה, בעוף, בסלט, בכל אפשרות.
הלוואי שלא הייתי אוהבת בצל- זה עושה ריח רע מהפה.
הלוואי שהוא היה מנשק אותי.
לא הבצל, הוא.
זה בטח יהיה כזה מדהים. אני יכולה לדמיין את זה.
הוא יבוא אליי עם הווספה שלו, יצפצף, אני ייצא ונרכב יחד
לחוף.
שם, על רקע השקיעה, הוא יגיד לי: "אני אוהב אותך". יקרב את
פניו לנשק
את שפתיי. "מה זה הריח הזה?" הנשיקה נקטעת.
אני: "לא יודעת, איזה ריח?" נו למה הוא מתעכב כל כך?
פתאום אני מבינה, זה הבצל, מהחביתה בצהריים.
התבאסתי. החלום שלי נהרס. הנשיקה נדפקה.
הלוואי שלא הייתי אוהבת בצל- זה עושה ריח רע בפה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.