שמעון פיטוסי / חרכים |
היא מצאה אמתלה
כזו או אחרת.
אחרי כל לבנה שם עוד טיט-
מטרת דבק
אחרי כל נשיקה
את הראש מליט.
היא באה אליי סערה חיצונית,
ומוצאת הפרצות שבקיר ובדלת
נועל את עצמי ואוחז בה חזק,
היד את המותן מפנה אל הפתח.
האור משתבר,
חרכי התריסים
עייפו כבר מזמן
מזוהר השמש.
כמוהם אני,
מצטמצם חרכים
כמוהם אני,
מתגלגל על הסרט.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|