זה המושך בעט היוצרים מעלה כל רגע הנמרח בדיו על הדף נשמת
אחרים שלא הספיקו לראות בחייהם את הסף .
נישא הוא בתוכם שקוף בשבילים של רקיע כעובר מוצפן ובתוך גולם
עטוף כורים בוהקים של אהבה, שנאה וכל מה שביניהם .
אז יכול דרך אבנים קרות לשמוע כל שיג ושיח של פיסת טל מתאדה
מוסרת רסיסי אהבה לפרפר שראשו מפקעת מגיח .
דרך עלה ארגמני של אלון בשלכת הניתק ורואה הוא בנפילתו את
יופיו של גג התכלת .
מתבונן ובפעם הראשונה מתגלה לו אביו גדול הגזע ורחב הענפים
והוא מתמלא בתדהמת חיים אחרונה .
והם פוסעים בינינו ועיניהם עמוקות, עתיקות ונעולות בדלתות
מאחוריהם נשמות אחרות שלא גמעו את מלוא תוכן גביע החיים המתוק
.
ואנו קוראים להם משוררים . |
