|
זה המושך בעט היוצרים מעלה כל רגע הנמרח בדיו על הדף נשמת
אחרים שלא הספיקו לראות בחייהם את הסף .
נישא הוא בתוכם שקוף בשבילים של רקיע כעובר מוצפן ובתוך גולם
עטוף כורים בוהקים של אהבה, שנאה וכל מה שביניהם .
אז יכול דרך אבנים קרות לשמוע כל שיג ושיח של פיסת טל מתאדה
מוסרת רסיסי אהבה לפרפר שראשו מפקעת מגיח .
דרך עלה ארגמני של אלון בשלכת הניתק ורואה הוא בנפילתו את
יופיו של גג התכלת .
מתבונן ובפעם הראשונה מתגלה לו אביו גדול הגזע ורחב הענפים
והוא מתמלא בתדהמת חיים אחרונה .
והם פוסעים בינינו ועיניהם עמוקות, עתיקות ונעולות בדלתות
מאחוריהם נשמות אחרות שלא גמעו את מלוא תוכן גביע החיים המתוק
.
ואנו קוראים להם משוררים . |
|
|
כשגמבה במחזור
אני עולה לה על
הכתפיים ומושך
החוצה את החוט,
יוצא סילון דם
אדיר שמאפשר לנו
לפתח תאוצות על
סלוגניות, רק
מה? כל פעם
אנחנו נכנסים
לאף של האיש
האדום.
נהגות...
זוזו לסטרי,
טייס וכייס |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.