הדס שטיימן / כשגדלים |
מתנפצים אל נוף עולם מחושב
מאבדת עצמה בתוך נהר השנאה
שכבר מזמן עלה על גדותיו
חולמת על תקוות ועל משמעות
אך ממלאת חלל זמן ומקום
דרישות רבות יש לעולם
רק צריך להפריד בין הגוף לרצון
מפל של דמעות ארוכות וכבדות
נחסם בידי סכר מחשבה
וזעקה אחת שתישמע בטעות
תחשוף ילדה אבודה, עצובה
פעם אמרו לה שכשתגדל היא תבין
ומאז היא חפרה לה בורות עמוקים
וקברה רצונות וקברה חלומות
והבינה - כשגדלים כבר לא שואלים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|