יש בעולם אנשים, אנשים עם מוצאים שונים, עם כוונות שונות, עם
אמונות שונות, עם תפקידים שונים, עם עיניים שונות, עם גוף
שונה, עם מחשבה שונה, עם נטיות שונות, עם מיניות שונה, עם לב
שונה ועם מטרת חיים שונה. לכולם יש דבר אחד משותף. דבר שנקרא
התחלה. לכל אחד יש התחלה. כל מי שחי, הוא גם נולד, הוא לא נוצר
מכלום. הוא לא פתאום כאן, הוא נולד, זאת התחלה. אחרי שיעברו את
הכלל הזה. לא יהיה דבר אחד משותף לכולם. האנושות תמשיך להתקיים
בלי מכנה משותף, אך הנשמה תירחב, לא יהיה כלום. שומדבר. לה
יהיה, אנשים ימשיכו לאהוב אנשים אחרים. אבל לא יהיה את הרגש
שבלחיות, כשיש התחלה, יש גם אמצע, ותמיד יש גם סוף. למשל
כשתינוק מת בלידה. יש לו התחלה, הזמן שהיה בבטן, יש לו אמצע,
הזמן בין הקטע שהוא נוצר וקטע שהוא מת ויש לו סוף, כשהוא מת.
לכל דבר יש התחלה אמצע וסוף. אפילו שהדוגמה רעה, היא מגשימה.
לכל אחד יש שמחה. אפילו הקטנה ביותר כשעצובים. אפילו אם הוא
עצמו לא יכול להרגיש אותה, היא ישנה וקיימת. והיא לא תחדל
מלהתקיים.
כששני אנשים נמצאים במצב של בדידות אבל הם נמצאים באותו מקום.
זה די ברור מה יקרה כשהאורות יתכבו, גם כשהם לא יתכבו. למה?
בגלל שככה זה. בדידות לא תישאר כשהיא נעלמת. מה לעשות..
כשמישהו מרגיש למישהי (או ההפך) משהו הוא לא יכול פשוט להתעלם
מזה. הוא יחשוב על זה כל הזמן. ימשיך וימשיך ולא יפסיק. למה?
כי ככה זה. רגשות הם דבר מקסים, מדהים והפכפך, אי אפשר לשלוט,
אי אפשר להפסיק, אי אפשר להמשיך. פשוט ממשיכים לחיות. בנאדם לא
חייב תמיד להיות מודע לרגשות, הוא יכול לדעת שמתרחש משהו אבל
לא לדעת בידיוק מה. אף אחד לא יכול להחליט איך החיים שלו יהיו.
את זה הגורל קובע. אפילו אם לא מאמינים בו. זה לא משנה אם תציע
לה או לא, זה לא משנה אם תיקח את העבודה או לא, זה לא משנה אם
תנשום עכשיו או לא וזה ממש לא משנה אם תעשה את זה או לא. הכל
ישאר אותו דבר בסוף, אם סרטן אז סרטן, אם סמים אז סמים ואם
חיים טובים אבל בודדים אז גם כן.
לצערנו, אף אחד לא יכול לשלוט בחיים שלו, כי הוא לא יכול לדעת
מה יקרה הלאה, אם יהיה עוד שיבוש, או איזה שיבוש זה יהיה. גם
כשבנאדם תקוע כלכך עמוק בבוץ והוא לא מתאר לעצמו שאפשר להיתקע
יותר עמוק, הוא מגלה שזה עוד לא סוף הבוץ, אלא רק ההתחלה.
ממשיך לשקוע, ולהוסיף דברים אחרים.
אם למישהו שמח ברגע אחד, יכול להיות לו תוך מאית שנייה עצוב,
כי הרגשות לא נשלטות, הן שולטות. אתה יכול להדחיק ולהכחיש אבל
אתה עדיין תדע שזה נכון, כי ככה זה. אז אם למישהו יש חרא של
חיים אבל הוא לא מדחיק, יש סיכוי שלמי שיש חיים טובים והוא כן
מדחיק בעצם יש לו חיים רעים. אי אפשר לדעת. הכל יחסי, משתנה,
לא סטטי.